גביע המדינה 1988-1989, הגביע של אבי כהן ואורי מלמיליאן

מאת שמוליק קלדרון

01-11-2005 13:34

בית"ר ירושלים זוכה בגביע נוסף במשחק הפרידה של אורי מלמיליאן ואבי כהן. משחק שבו מנעה בית"ר את הדאבל ממכבי חיפה ואספה גביע אחרון לפני בצורת ממשוכת שהסתיימה רק בעונת 2007-2008. משחק שייזכר לעד בגלל הקצב, התהפוכות, השערים והפנדלים.

שנתיים אחרי הזכייה באליפות ההיסטורית וללא אלי אוחנה שעזב לבלגיה, סיימה בית"ר ירושלים את עונת 1988-1989 במקום התשיעי הרחק ממאבקי הצמרת להם היא הייתה רגילה למעלה מעשור. היכולת בגביע הייתה ההפך הגמור ממה שהציגה הקבוצה בליגה, כיאה לקבוצת גביע טיפוסית - הוציאה בית"ר ירושלים את המקסימום מהעונה האבודה וסיימה אותו עם זכייה בגביע בפעם החמישית.

את דרכה בגביע החלה בית"ר ירושלים באמצע חודש מאי במפגש מול בית"ר רמלה. המשחק החד צדדי הסתיים בניצחון 0-5 לבית"ר ירושלים ובכרטיס לשמינית הגמר.

בשלב שמינית הגמר הוגרלה בית"ר ירושלים מול הפועל ת"א לצמד משחקים כפי שנהוג בשלבים אלה במפעלים האירופאים. במשחק הראשון שנערך בבלומפילד הפסידה בית"ר ירושלים 0-2 והיה נדמה כי היא רגל וחצי מההדחה. משחק הגומלין בימק"א היה אופרה אחרת לגמרי. עד לדקה ה-75 התוצאה עוד הייתה מאופסת, אבל אז שער של מלמיליאן בדקה ה-76 ושער נוסף של יאני ארבע דקות לאחר מכן - איזנו את תוצאת המפגשים. בתוך ההארכה הוסיפו פלד, רוקמן ומלמיליאן עוד שלושה שערים וקבעו ניצחון מוחץ 0-5 על היריבה הגדולה ביותר. מלמיליאן חגג את השער החמישי כשהוא מטפס על הגדרות בימק"א בשעה שכבר היה חתום במכבי ת"א בעונה הבאה.

בשלב הבא המתינה לבית"ר ירושלים צפרירים חולון. במשחק הראשון ניצחה בית"ר ירושלים 0-5 עם צמד של מלמיליאן ואילו במשחק הגומלין ניצחה בית"ר ירושלים 0-1 משער נוסף של מלמיליאן.

שלב חצי הגמר שהתקיים באצטדיון רמת גן זימן את האחות מתל אביב. במשחק צמוד ניצחה בית"ר ירושלים 0-1 משער של רוקמן והעפילה לגמר.

ב-14 ביוני התייצבה בית"ר ירושלים באצטדיון רמת גן למשחק מול האלופה מכבי חיפה במשחק ששחזר את הגמר של 1985-1986. חיפה רצתה להשלים דאבל אחרי שזה נהרס לה בגמר הקודם מול בית"ר ירושלים, מלמיליאן ואבי כהן במשחקם האחרון במדי בית"ר ירושלים רצו להעניק מתנת פרידה לקבוצת נעוריהם.

היה זה אחד ממשחקי הגמרים הגדולים שידע הכדורגל הישראלי


גמר גביע המדינה, יום ד' י"א בסיוון תשמ"ט, 14/06/1989


שעת המשחק: 20:00
מגרש: איצטדיון ר"ג
מספר צופים: כ – 35 אלף
שופט: עובדיה צבי

הרכבים:
בית"ר ירושלים:
שוער: בוני גינזבורג
בלמים: משה בן-הרוש , אהוד אשש
מגנים: אופיר שמואלי, אבי כהן
קישור אחורי: עופר מזרחי (34, יעקב שוורץ)
קישור קידמי: רונן שוייג, אורי מלמיליאן,
חלוצים: אלי יאני, רונן רוקמן (66, חנן אזולאי)

מכבי חיפה:
שוער: גיורא אנטמן
בלמים: יוסי קרמר, דוד לוי
מגנים: ציון מרילי, איתן אהרוני
קישור אחורי: אברהם אבוקרט (108, פביאן גרינברג)
קישור קידמי: ירון גבעול (78, איתי מרדכי), ראובן עטר, ניר קלינגר
חלוצים: עופר מזרחי, זאהי ארמלי

משחק הפרידה של אורי מלמיליאן ואבי כהן מהמועדון בו גדלו. ואם כבר להיפרד אז אורי את אבי עושים זאת באופן מושלם, נקי וטהור. זהו סיום תקופה בבית"ר. מקבוצת גביע טיפוסית שמכה תחזיות טרום גמרים, שאינה מסתכלת בטבלה ומלקטת גביעים כתחביב הפכה לקבוצה רעבה לאליפויות. וכך עשור שהיה רווי בגביעים התחלף בעשור מלא אליפויות אך נטול גביעים. בעצם זהו הגביע האחרון שבית"ר צירפה לארון התארים שלה.

איזה משחק היה לנו באותו ערב קסום. בשתי מילים: תודה רבה. תודה לבית"ר ירושלים ולמכבי חיפה, על ההוכחה שעדיין אפשר לעשות חגיגה גם מכדורגל ישראלי. עם שישה שערים, עם פנדלים, עם דרמה אמיתית, עם קצב, עם נחישות.

כשאתה רוצה לכתוב על ערב כזה באיצטדיון ר"ג, יש לך בעיה כי אתה לא יודע עם מה להתחיל: עם שער השוויון של עופר מזרחי החיפני בזמן הפציעות שלאחר תום 90 דקות? עם שלושת השערים של השניים, אורי מלמיליאן ואבי כהן, שאמורים להיפרד מבית"ר לטובת מכבי ת"א? עם העובדה שבית"ר השיגה גביע שלישי ב – 5 עונות? עם מכבי חיפה שהפסידה באותה צורה (3:3 ודו קרב פנדלים) למכבי ת"א לפני שנתיים? או אולי עם הערב השחור של זאהי ארמלי?

תנו לכדורגלנים מזג אוויר נוח ב – 8 בערב, 35 אלף צופים, הציבו בפניהם גביע שאמור להיות מוענק ע"י נשיא המדינה והתווכחו שגם אם אין לנו כדורגל ברמה של איטליה או ספרד, עדיין יש אצלנו סיכוי למשחק מסקרן וטוב.
זה היה ניצחון של האופי, המנטליות וההתלהבות שמאפיינת את בית"ר ועושה אותה לקבוצת גביע מושלמת על הטכניקה, הכישרון והשליטה בכדור שיש בכמות רבה במכבי חיפה של אותה עונה.

מחצית ראשונה
במחצית הראשונה שלטה חיפה בקצב המשחק וסיכנה ללא הרף את שערו של בוני גינזבורג. מכבי השתמשה בשיטות פסולות כמו דאבל-פסים ומסירות עומק מדוייקות, וניצלה באופן מחפיר את שליטתה בכדור. במחצית הזו עוד ריחפה באוויר האשליה שמה שקובע בכדורגל זה הטכניקה. עטר הבקיע שער יתרון מהיר (דקה 14). עטר בכדור הגבהה נפלא מצא את קלינגר ברחבת ירושלים. ניר נראה לרגע מאבד את ההזדמנות אך החזיר לעטר שבעט שטוח ובקור רוח, 1:0.

ואז בא זאהי ארמלי שבצורה שלומיאלית החמיץ פעמיים במצבים נוחים ביותר. בפעם הראשונה זה קרה בדקה ה – 24 כאשר בעט חלש מעל גינזבורג מ – 16 מ', אשש חילץ מהקו. השיא היה דקה מההפסקה כשארמלי קיבל כדור ארוך מדוד לוי, לא ניצל את יציאתו הלקויה של בוני גינזבורג והכדור שבעט היה רחוק מאוד ממסגרת השער. גם קלינגר רשם בעיטה מסוכנת שנהדפה בקושי על ידי הגנת בית"ר מקו השער. בספסל החיפני פשוט סירבו להאמין. מישהו ביציע אמר שזה יעלה לחיפה ביוקר. כמה שהוא צדק.

בדקה ה – 34 נאלץ קשטן להכניס למשחק את יעקב שוורץ במקומו של עופר מזרחי שנפצע. ירושלים שנראתה על הפנים, נוצחה רק ב"נקודות" במחצית הזו, אך עדיין לא בנוק-אאוט. שחקני בית"ר נראו די שפופים בירידתם לחדר ההלבשה, אבל האוהדים הוותיקים, שכבר ראו משהו בחיים שלהם, לא חשבו אפילו לרגע על כניסה חרישית לשער הגיא.

אז נכנס לפעולה דרור קשטן. הבחור שהשיג בכל אחת משתי העונות הקודמות שלו בבית"ר תואר (גביע ב – 86', אליפות ב – 87'), הבין שכמו שבית"ר שיחקה במחצית הזו אין לה כל סיכוי לנצח את חיפה. קשטן ביצע חילוף טקטי שניצח לו את המשחק. עם תחילת המחצית השנייה, הסיט את אבי כהן לעמדת ה"שפיץ", ואז התברר פתאום כי מרכז ההגנה של מכבי חיפה הוא איטי למדי, כבד ועושה לא מעט חורים.

מחצית שנייה
האיתות על ירושלים האחרת ניתן מיד עם פתיחת המחצית השניה. דקה 48, רונן רוקמן, עם שריר כואב, פרץ מימין והעלה לאבי כהן שהמשיך בנגיחה לאורי מלמיליאן. שאורי יחמיץ מ – 8 מ' במעמד כל כך חשוב? הקפיץ נפלא מעל השוער. יוסי קרמר שניסה להציל רק דחק פנימה. 1:1 והכל נפתח מחדש.

לעומת המחצית הראשונה, בזו היו לבית"ר התקפות יפות ורגעי כדורגל שהלמו את המעמד. שוורץ כמעט ולא איבד כדורים, ניווט את חבריו בצורה מצויינת. בדקה ה – 66 החליף חנן אזולאי את רוקמן הפצוע ותרם מניסיונו לעבודת המיגננה והבנייה במרכז השדה. מנגד, קלינגר כשל בניסיון נגיחה לאחר הגבהה מצויינת של עופר מזרחי. בדקה ה - 68 אותו מזרחי סידר לעצמו מצב מצויין אך בעט לרשת החיצונית.

אך מעל הכל, מחצית זו תיזכר בזכות אבי כהן. בדקה ה – 73 רץ אבי כהן עם ידיים מונפות לעבר ההמון הצהוב. דאבל-פס כפול בין מלמיליאן לשוייג מצא את האחרון מוסר לאבי כהן. סיבוב, הטעיה של מרילי ובעיטה טובה מ – 16 מ', ואנטמן הדף לקורה ולרשת. 2:1 בית"ר.

הדקות חלפו, גם הדקה ה – 90. על יד הספסל הבית"רי עמדו כולם וציפו לשריקה שבוששה לבוא. גם אוחנה שהגיע במיוחד ממכלן היה במתח רב. אוהדי בית"ר שביציעים שרקו לשופט עובדיה צבי שיסיים כבר את המשחק. היה נראה שחיפה ויתרה על חלום הדאבל. אבל אז, שתי דקות וחצי בתוך זמן פציעות, הופיע עופר מזרחי מאי שם, פרץ כמו סופה בכידרור המלוטש שלו כשהוא חולף בקלות בלתי נסבלת על פני מספר שחקני בית"ר, ושלח מ – 20 מ' כדור אדיר לרשת הגבוהה. 2:2 עם השריקה.

הארכה
הדרמה עוד לא הסתיימה. מרכז ההגנה החיפני, כבד כמו דב, ראה שוב את אבי כהן מאיים על אנטמן. פריצה, הקפצה קטנה מעל השוער עם האפודה הכחולה ו – 3:2, דקה 94. זה הסוף? מה פתאום!! אופיר שמואלי בניסיון הרחקה בדקה ה – 100 "מצא" דווקא את הרגל של ראובן עטר. הכדור המיקרי עשה קשת גבוהה וגינזבורג נאלץ להוציא את הכדור השלישי מן הרשת. 3:3.

פנדלים
השופט עובדיה צבי אירגן את קרב ההכרעה. אלי אוחנה הסתובב במגרש לחוץ כולו, כאילו היה עדיין שחקן בית"ר.
מרילי וקרמר מול אבי כהן ובן הרוש קבעו 2:2. זאהי ארמלי ביום כזה נתן את הצ'אנס לגינזבורג לעצור. חנן אזולאי ויעקב שוורץ לירושלים, ראובן עטר לחיפה יצרו מצב של 4:3 שכולו צהוב. קלינגר ניגש, בעט לקורה וזהו! מלמיליאן אפילו לא נדרש לבעוט. דרור קשטן בחיבוקים עזים עם אוחנה יצא עם תואר שלישי בבית"ר.

ללא ספק זה היה הלילה של יאללה בית"ר!

שלח לחבר לסלולרישלח לחבר לסלולרי