מאיר את המנורה: עלילות טביב בקיץ הגדול

מאת מאיר כהן

21.08.15,03:21

פינת "מאיר את המנורה" באתר בית"ר.נט* הפעם מאיר כהן בטור פתיחה לקראת עונת 2015-2016 של בית"ר ירושלים* עם התייחסות לאלי טביב שמאז שהגיע בכל קיץ מחדש עושה מהפכה בקבוצה במקום לשמור על השחקנים היציבים והטובים של הקבוצה* על סגל הקבוצה לעונה הבאה עם שחקני הרכש החדשים וגם אלו שעזבו* ופנייה גם לקהל שהיה חלק חשוב בהצלחה או אי הצלחה של הקבוצה בעונה הבאה* פינת "מאיר את המנורה" - מוזמנים להגיב על טור הדעה

לפני שאנחנו מדברים על ההווה של בית"ר תרשו לי לחזור קצת לעבר הלא רחוק, תחילת עידן אלי טביב בבית"ר ירושלים. בסוף עונת 2012-13 הזכורה לכולנו כ"עונת הצ'צ'נים" הגיע טביב לבית"ר והאמת? כל שהיה עליו לעשות כדי לשמור על השפיות של המועדון זה לשמור את השלד הקיים של הקבוצה, שלפני פרשת הצ'צ'נים ספק כדורגל מרהיב והביא את הקבוצה למקום הרביעי. השלד שכלל בזמנו את ערן לוי, דריו פרננדס, אבי ריקן בעונה חלומית, עזריאל, מויאל ועוד, היה משופע בשחקני בית רעבים לצד שחקנים שאמנם לא היו שחקני בית אך היו אהובים מאוד על הקהל, ויחד איתם עתידה של בית"ר היה נראה מזהיר. 

גם המאמן אלי כהן "השריף" היה מתאים לבית"ר ואהוב על רוב הקהל ושוב, כל שהיה על טביב לעשות זה לשמר את הסגל לחזק אותו ב-2-3 שחקנים (בעיקר בהגנה שהייתה חלשה באותה עונה) ולעזור לקבוצה לפתוח דף חדש. אך כפי שכולכם זוכרים הוא לא עשה את זה. כל כוכבי אותה עונה עזבו אחד אחרי השני (כשעל חלקם לא קבלה בית"ר דמי השבחה בשל מעברם לחו"ל), ובמקומם הגיעו ליצנים כמו אייס קרים מולמו באנגורה ועוד, וכמובן יחד איתם מאמן שלא מתאים למועדון בדמותו של אלי כהן שמאמן היום את סכנין.

ההמשך של טביב היה קצת יותר מוצלח כשהשכיל לפטר את אלי כהן והביא תחתיו את רוני לוי, אך דווקא החיזוק המאסיבי שהגיע בינואר 2014 פגע בקבוצה (6 שחקנים חדשים), ששוב הייתה צריכה להתאחד מחדש ושוב נשמעו התירוצים המוכרים של "הסגל צריך זמן להתחבר" וכד'. את אותה עונה סיימה בית"ר בפלייאוף התחתון והאופק היה נראה קודר.
 
את הקיץ שעבר פתח טביב בסערה למרות ששוב החתים מאמן לא משופשף בדמותו של קורצקי כשכולנו ידענו שהוא לא יסיים את העונה עם הלחץ שיש בבית"ר, אך לזכותו ייאמר שהוא ידע להביא לארץ זרים טובים (הביא את נאווקמה לרעננה) והוא אכן פגע בול בקלאודימיר ובארסו, וביחד עם טביב החתים בבית"ר כשרונות צעירים כמו לידור כהן ושלומי אזולאי (תגלית העונה) במקביל לוותיקים יותר כמו ממן וחיימוביץ' , אך גם מר קורצקי לא השכיל לקרוא את הדי אן איי של בית"ר, ובחר לשחק כדורגל הגנתי ,כיאה למאמן מגיע מקבוצות תחתית, וחיש מהר מצא את עצמו מחוץ לקבוצה.

אחריו עלה והגיע שגיא לוי שהיו לא מעט גבות שהורמו כשהוא נחת בבית"ר אך מנגד הקהל הבין שלא המאמן הוא זה שאשם בכל פעם מחדש וצריך לתת לקבוצה צ'אנס להצליח.  שילובו המהיר של הרכש הנהדר ליביו אנטל (כמה חבל שהוא עזב, ועוד להפועל ת"א) שידע לשרוף שטחים באגפים ולהלהיב את הצד ההתקפי של הקבוצה, במקביל לפריחתם (המאוחרת) של אצילי ולידור כהן גרמו לבית"ר לחבר ניצחון לניצחון ולרוץ קדימה תחת שרביטו של גיא לוי שסוף סוף הבין לליבו של הקהל הצהוב שחור והורה לשחקניו לתקוף ולתקוף ובעיקר לנצל מצבים והזדמנויות בעונה שבא מכבי חיפה מתעוררת מאוחר והפועל תל אביב מחוץ לתמונה. כולנו יודעים איך העונה המתוקה הזאת נגמרה- מקום רביעי עם כרטיס לאירופה לאחר 7 שנות גלות במרכז ובתחתית הטבלה: הצבע חזר ללחיים, האוהדים חזרו ליציע, והתקווה שבה ללבבות הבית"רים. 

ושוב חוזר הניגון, כמו ציינתי בתחילת הטור בהקשר לקיץ 2013 - כל שהיה על טביב לעשות הקיץ זה פשוט לשמור על הסגל הקיים ולהוסיף קשר אחורי נוסף (דה לוקאס למשל) וחלוץ תותח (גבאי ו/או חלוץ זר) ולהמשיך את ההצלחה: להגיע לאירופה עם אותו מאמן, אותו שיטת משחק, אותו הסגל, ואותו חיבור נהדר שהיה בחדר הלבשה. אמרו לי בבקשה כמה צריך להיות "מוכשר" כדי לפרק סגל כל כך מצליח ולהביא את הקבוצה למשחקים באירופה עם מאמן אחר, שיטת אימון אחרת וסגל לא מחובר, כמה? 

ואף הוסיף טביב חטא על פשע שמשך את הקיץ בהצהרות לא ברורות על עתיד המועדון, ודחה את החלטתו לגבי הקבוצה שבוע אחר שבוע ובמקום להכין את הקבוצה לאירופה כמו שצריך ולהתעסק עם החתמות ויציבות, התעסקה הקבוצה שוב באי וודאות לגבי עתידה הכלכלי והמקצועי תחת אחריותו של הבעלים המסור שבחר "להניח אותה על המדף" משל הייתה בובה בחנות צעצועים.

הברדק של טביב בבית וגן המשיך בפיטורים הלא ברורים של גיא לוי שהיה אהוב מאוד על הקהל (משהו שמבכלל לא מובן מאליו במועדון כמו בית"ר), הנחתה נוספת של מאמן חסר קבלות שלא אימן מעולם בליגת העל וממאמן כושר מהמובילים בארץ (דרור שמשון), הפרידה משחקנים שהיו הכרחיים להצלחתו של המועדון כמו ארסו ואנטל ובהמשך כמובן דסה ואזולאי וגם שחקנים שהיו העוגן החברתי של המועדון כמו בן רהב וחנן ממן.

האירועים בשרלואה חמורים ככל שיהיו הם רק תירוץ לכך שהקבוצה לא הגיעה מוכנה כמו שצריך למשחקים באירופה. שאתה פותח עונה בלי מחנה אימונים ורוצה להצליח נגד קבוצה אירופאית אתה חייב לפחות לשמור על הסגל שלך ולא לחפש הרפתקות חדשות ולצערנו זה לא קרה. והאמת? אולי בית"ר כמו רוב הכדורגל הישראלי פשוט לא מתאימה לאירופה וחבל על המאמץ.
 
בית"ר ירושלים החדשה - כל קיץ בונים מחדש 
מנגד ראוי לציין שטביב עשה פה הקיץ גם החלטות נכונות והחתמות מעניינות: דה לוקאס ודובב גבאי הם מניות בטוחות, נס זמיר ומוראר (למרות שהוא פצוע כרגע) הם החתמות ראויות לטווח ארוך, קפילוטו והבלם הזר רואדה הם תחליפים סבירים פלוס, והחתמת שחקני הבית כמו ירוחם נחמני ואבישי כהן ,שמקבל קרדיט מדראפיץ', הם צעד מבורך. בנוסף, שחקנים כמו צעירי ואורי מגבו (שעוד יפתיע את כולם!) הם תחליפים טובים לקריאף ומלול, והרצון שלהם להוכיח את מקומם יכול לקדם אותם ואת  הקבוצה.

ולסיום אי אפשר לשכוח את השארתם של אצילי וקלאודימיר פריירה, מאהובי הקהל, שהיכולת שלהם העונה תשפיע המון על הצלחה או אי הצלחתה חלילה של הקבוצה, ואת דן אייבינדר שקרוב לחזור לקבוצת נעוריו ויוכל לשדרג את הקישור הצהוב שחור.

אז תשאלו ובצדק, למה אני מתלונן?
ובכן, למרות שהגיעו ויגיעו שחקנים כאלה ואחרים, עדיין יש לי ולעוד רבים מהאוהדים תחושת מועקה בלב ומחנק בגרון. מין הרגשה חזקה שלמועדון כזה , לאצטדיון כזה ולקהל כזה, מגיע איזה "גולדהאר" שיתן לקבוצה אופק כלכלי לטוח ארוך ויוציא אותה ממעגל הבינוניות הזאת שבו היא מגיעה למצב שהיא משביחה שחקנים לקבוצות של הליגה (דסה ואוזלאי למשל) במקום שזה יהיה להפך, ממש כמו מה שקרה פה עד לפני כמה שנים. התחושה הזאת של בעלים שמצד אחד הוא גאון כדורגל ויודע להפתיע עם החתמות טובות כמו 

אנטל דה לוקאס וכד' אך מצד שני יודע למרר לשחקנים את החיים, לריב איתם על תשלום דלק, לוותר על שחקנים שהקהל אוהב (ארסו) , לפוצץ מו"מ עם שחקן/מאמן מוערך בשביל 20 אלף דולר ועוד ועוד. כל זה מביא אותנו לעונה החדשה בתחושה של רגשות מעורבים, בתחושה מעצבנת של הנמכת ציפיות ואי וודאות לגבי עתיד המועדון, ומה אני אגיד לכם? זה לא מגיע לנו.
 
מצד שני חשוב להיות מספיק בוגרים ולזכור שכרגע אין בעלים אחרים באופק וגם אם יהיה- לא בטוח שהוא יהיה יותר טוב מהנוכחי, אז אנחנו נאלץ "להיות חזקים", להסתפק במה שיש לבנתיים, לגייס אופטימיות מכל מקום אפשרי, להאמין שיגיעו לפה עוד שחקני חיזוק ובעיקר לתמוך בקבוצה שלנו ולהיות שם בשבילה בכל משחק ובכל מקום.

לדעתי העונה הזאת יותר מתמיד תקום ותיפול דווקא על הקהל הבית"רי ,שעבר משבר לא קטן לאחר אירועי שרלואה, ויכול עכשיו לבחור להניח את כל המחלוקות מאחוריו ולתמוך בקבוצה בכל דרך אפשרית ובכל הכוח. אין לי ספק שאם כלל האוהדים התאחדו וידחפו את הקבוצה קדימה- יגיעו גם ניצחונות והישגים שיגבירו את התיאבון למקבלי ההחלטות בקבוצה ויעזרו למועדון האהוב הזה להגיע אל הפלייאוף העליון גם השנה.  "זה יתכן זה אפשרי כל עוד אנחנו כאן שרים".
 
 
הערה: תגובות לא הולמות עלולות לגרום להשבתת חשבון הפייסבוק שלך (תקנון)

שלח לחבר לסלולרישלח לחבר לסלולרי