נזכור את כולם: ניר חפצדי ז"ל

מאת צוות אתר בית"ר.נט

05.05.14,11:07

במוצאי שבת, י"ז בכסלו תשס"ב (1.12.2001) נפל ניר בפיגוע חבלני במדרחוב בן יהודה בירושלים. באותו יום בילה ניר את שעות אחר-הצהריים בחברת משפחתו המורחבת ולאחר-מכן היה במשחק של בית"ר ירושלים. קבוצת הכדורגל האהובה עליו ניצחה במשחק ובשעות הערב יצא ניר לחגוג עם חבריו ולהתפרק לפני חזרתו לצבא. שלושים וחמש דקות לאחר שיצא מביתו מצא את מותו בפיגוע* דרור כהן חברו הטוב אמר: "כמה שנים שלא עברו אין רגע אחד שגרם לי לשכוח אותך." אתר בית"ר.נט ואוהדי הקבוצה מחזקים את ידי המשפחה ביום הקשה הזה, ניר תמיד יהיה חלק בלתי נפרד מאיתנו.

במוצאי שבת, י"ז בכסלו תשס"ב (1.12.2001) נפל ניר בפיגוע חבלני במדרחוב בן יהודה בירושלים. באותו יום בילה ניר את שעות אחר-הצהריים בחברת משפחתו המורחבת ולאחר-מכן היה במשחק של בית"ר ירושלים. קבוצת הכדורגל האהובה עליו ניצחה במשחק ובשעות הערב יצא ניר לחגוג עם חבריו ולהתפרק לפני חזרתו לצבא. שלושים וחמש דקות לאחר שיצא מביתו מצא את מותו בפיגוע.

בשנת 2000 גויס ניר לצה"ל ובחר לשרת בחיל-השריון, כפי שחונך בביתו לערכים ולשירות המדינה. תחילת שירותו הצבאי היתה קשה אך עד מהרה התאים עצמו למסגרת הצבאית ורכש חברים רבים, שראו בו כתף ומשענת. היה לדומיננטי בקרב חבריו, אהב לעזור להם ולתת מעצמו כמה שיותר.

בביתו לא נהג לספר על פעילויותיו המבצעיות בצבא ולהתפאר בהן. רק לאחר מותו נשמעו הסיפורים מפי מפקדיו וחבריו לגדוד "סערה".
 
חברו הטוב דרור כהן הביע את תחושותיו בפוסט בפייסבוק:
 
כמה שנים שלא עברו אין רגע אחד שגרם לי לשכוח אותך.
את הרגעים המצחיקים, העצובים, המעצבנים והמאושרים..
אני זוכר שכל דבר היינו עושים ביחד,
כל אחה״צ ישר אחרי הלימודים נפגשים, הולכים לשחק כדורגל עד שניצחנו את כל השכונה ואז היינו ממשיכים לכדורגל במחשב..
אני זוכר שמרוב שאני אוהב אותך נתתי לך להדליק לי נר בבר מצווה.
אני זוכר שהיינו רבים מי אוהד את בית״ר יותר, אני או אתה..
אני זוכר איך לא פספסנו משחק אחד.
אני זוכר שהיה לנו מקום קבוע במזרחי ואמרנו שלעולם לא נעזוב אותו גם אם יהיו לנו אישה וילדים..
אני זוכר שגיל הבגרות עברנו ביחד, יום יום.
אני זוכר שהתחיל לגדול לך שפם לפניי.. חח
אני זוכר שאהבנו את אותה מוזיקה.
אני זוכר שהטיסה הראשונה שלנו אי פעם הייתה ביחד.. (ועדיף לשכוח איך שגענו את כולם שם..)
אני זוכר שהתגייסנו. 
אני זוכר כשהיית בא אליי ושכל המשפחה אהבו אותך הרבה יותר ממני..
אני זוכר את הפעם האחרונה שנפגשנו, כשבאתי אלייך לבוש חגיגי כאילו ידעתי שזאת הפעם האחרונה ובאתי להפרד.
אני זוכר את הידיעה המרה!

זה לא שאני זוכר ניר, אני אף פעם לא אשכח!!

החבר, האח, החצי השני שלי הלכת מבלי להגיד שלום, מבלי להכין אותנו מראש..
עד היום זה כואב, עד היום אני דומע.

סמ״ל ניר חפצדי, יהי זכרך ברוך.

ביום השלושים למותו כותבת לניר סימה אחותו: "ניר שלנו היקר, עברו 30 יום מאז עזבת אותנו. לא יכול להיות שלא נראה עוד את היפה שלנו, שלא נשמע שוב את צחוקו, חיוכו. אפילו שלום לא הספקנו להגיד לך, אפילו חיבוק חזק לא הספקנו לתת לך. וחבל לנו מאוד, הלב נשבר, הדמעות לא מפסיקות. על אבדה כזאת, על הפרח המקסים, על הנשמה הטהורה והמקסימה שלנו שנקצרה מאיתנו ולא תשוב עוד לעולם. לוחם מצטיין! גיבור! הכל כבר לא אותו דבר, החיים השתנו, הפכו אפורים ושחורים. אפילו השמש כבר לא מצליחה להלהיב. לא מפסיקים לשחזר רגעים יפים שלנו ביחד, ונאחזים חזק חזק בכל זיכרון או מזכרת קטנה. לא נשכח אותך לעולם, נאהב ונחייה אותך לנצח, אתה בלבנו עמוק עמוק, מחייך אלינו, זוהר, אתה מלאך גדול. שמור עלינו שם למעלה, על אמא, אבא, משה, חנית ומומי, תמשיך לאהוב את אריאל, אני מבטיחה להזכיר לו אותך תמיד, להזכיר לו כמה אהבת ופינקת אותו, להזכיר לו איזה דוד מקסים הוא לא הספיק להכיר, להכיר לו אותך בתמונות ובמזכרות ובכל דבר הכי קטן שרק יהיה ושנשאר. אני אוהבת אותך ניר, אוהבת מאוד. מתגעגעת עד שממש בא לי לצעוק, רק עוד חיבוק אחד חזק חזק - אבל זה רק בגדר חלום... לנצח נשמור אותך בליבנו, תהיה נשמתך צרורה בצרור החיים. אוהבת לנצח."
 
אתר בית"ר.נט ואוהדי הקבוצה מחזקים את ידי המשפחה ביום הקשה הזה, ניר תמיד יהיה חלק בלתי נפרד מאיתנו.

שלח לחבר לסלולרישלח לחבר לסלולרי