בעמדת נבדל מחזור 19: אין זהות, אין נשמה ואין עתיד

מאת אודי מזרחי

27.01.14,10:25

עדכון חדשות: דוד רביבו שוחרר מהקבוצה לבקשתו, דושאן מטוביץ׳ סיכם לעונה וחצי, סולליך חתם במכבי פ״ת ודני פרדה אמור לעשות את הדרך ההפוכה * בית"ר ירושלים הושפלה 1-3 על ידי הפועל תל אביב והמשיכה את היכולת החלשה * בפינתו הקבועה "בעמדת נבדל" מסכם אודי אמסלם את המחזור ומתייחס לנקודות הבולטות * על חוסר הזהות והנשמה של הקבוצה הנובעת משחקנים מושאלים חסרי מחוייבות * על המאמן רוני לוי שנראה אבוד יותר מתמיד * על סגל השחקנים הבינוני שלא מתאים לייצג את בית"ר ירושלים * על חוסר התכנון העתידי של הקבוצה והכמות הגדולה של השחקנים המושאלים * וגם על המטרה החדשה: לצבור כמה שיותר נקודות עד לסיום הסיבוב השני

אין הזדהות, אין נשמה
19 מחזורים זה התבשל בתוכי, אבל אחרי ההפסד להפועל תל אביב זה כבר התפוצץ. בית"ר ירושלים העונה היא קבוצה ללא זהות, ללא נשמה, ללא תכנון, ללא ניהול והכי גרוע: ללא שחקנים מחויבים.

הסתכלתי במהלך המשחק באסוף השחקנים שרצו על המשחק. היה שם את אריאל הרוש שנראה אבוד לחלוטין, היה שם את אבירם ברוכיאן שמנסה אך לא יכול לשנות כלום, היה שם את קריאף שמזמן לא מזכיר את מה שהוא היה בעונה שעברה וביציע ישב לו שי חדד. מלבד השחקנים הללו, יתר השחקנים לא יודעים מהי ההיסטוריה של בית"ר ירושלים, אין להם מושג מהי היריבות מול הפועל תל אביב ואין להם שום קשר עתידי לקבוצה עם המנורה.

ואולי זאת הבעיה הכי גדולה של הקבוצה העונה. אין אף סמל, אין שחקנים שאפשר להזדהות איתם, אין אף גורם במערכת שאפשר להגיד שגדל וצמח כבית"רי, אולי רק דוד אמסלם שיודע מהי בית"ר, אך לא יכול ליישם כלום.

לא פלא שבית"ר נראת אפורה ואנמית, לא פלא שאנו לא דומים לכלום. מחצית מהקבוצה מושאלת, המחצית השנייה לא טובה לליגת העל וכך אנחנו גם נראים על המגרש. מה שעצוב עוד יותר הוא שמולנו שיחקה קבוצה שעד לפני חודש הייתה מפורקת לחלוטין וגם היא ללא זהות ונשמה, אבל אותה קבוצה פירקה אותנו בנתניה, נתנה לנו לכבוש שער ניחומים והביכה אותנו מאוד.

עברה רק חצי שנה, אבל אני מתגעגע מאוד לשחקנים כמו אבי ריקן, קובי מויאל, דאריו פרננדס, עמית בן שושן, חן עזריאל, דן אייבנדר ואפילו למתן בראשי. קבוצה ללא זהות, היא קבוצה ללא נשמה וקבוצה ללא מחויבות. וככה אנחנו נראים.

רוני לוי הולך לאיבוד
היה מביך לראות את רוני לוי חסר אונים. לא מוצא את עצמו מימין ולא משמאל, לא יודע למי לתת את הפיקוד על המגרש ומנסה לחפות על השחקנים שלא דומים לכלום. עצוב לומר זאת, אבל עד כה הציון לרוני לוי הוא נכשל. אומנם הוא ייצב את הקבוצה במחזורים הראשונים שהוא אימן, אבל עד היום לא ראינו שינוי על כר הדשא, לא ראינו שינוי בגישה ולמרות כל השינויים בסגל - הישועה לא נראת באופק.

אני סבור שרוני לוי לא יישן במהלך היממה האחרונה. הראש שלו עבד שעות נוספות כיצד לצאת מהמשבר בו נמצאת הקבוצה. רוני לוי לא האמין שהוא יגיע למצב שבו הוא יהיה 5 נקודות בלבד מהקו האדום, אך זהו המצב. כעת יש לרוני לוי שתי אופציות: לחולל מהפכה עם שחקני הרכש החדשים שהנחית במועדון, או להרים ידיים עוד לפני תום העונה. כולנו מקווים שהאופציה הראשונה תתממש, אך אף אחד לא יופתע אם האופציה השנייה תקרה.

שחקנים בינוניים מינוס
הסגל של בית"ר רע. נקודה. שלומי אזולאי הוא לא חלוץ, אלא שחקן כנף. איציק כהן מתאים יותר להפועל ירושלים מאשר לבית"ר ירושלים, סנטיהו סולליך כבר בדרך לפתח תקווה אחר שהבין שבית"ר גדולה עליו, קפילוטו הוא סוס עבודה, אך לא בלם שאפשר לבנות עליו. טונייס למרות עברו בויגו, לא מגיע ליכולת של דינו סקוורץ עד למשבר הצ'צנים ודור מלול הוא בכלל לא מגן.

אוסף השחקנים שיש כיום בבית"ר, הוא אוסף מקרי, כזה שאפילו שחקני המנג'ר הגרועים ביותר לא יצליחו להרכיב. השיפוצים שערך רוני לוי יספיקו להשאיר את הקבוצה בליגה, אך לא להתמודד בחלק העליון של הטבלה.

קבוצה מושאלת, ללא עתיד וללא תכנון
הבעיה הכי גדולה של בית"ר ירושלים היא חוסר התכנון המשווע שצועק לשמיים. יותר ממחצית מהקבוצה מבוססת על שחקנים מושאלים, כאלה שבעוד 4 חודשים יחזרו לקבוצתם. אין לבית"ר ירושלים שלד שירוץ גם בעונה הבאה, המאמן רוני לוי חתום גם הוא עד לתום העונה עם אופציה, הזרים מושאלים מסלטה ויגו וסביר להניח שלא ישובו לשם לאור היכולת אותה הם מציגים, ואם נאמר את האמת: אף אחד לא יודע מה המטרות העתידיות של בית"ר ירושלים.

ממחזור למחזור זה מתחיל להיחשף יותר ויותר. בית"ר ירושלים בונה על הקהל, משקיעה בשיווק ומכירת מנויים וכרטיסים, אך על המגרש אין שום תכנון ושם עתיד. בשנים הקודמות היה שלד שרץ במשך מספר עונות והתפרק רק אחרי סיום חוזים של 3-4 שנים. כיום מהשלד הזה נותרו חדד והרוש שמסיימים בעונה הבאה חוזים ואילו כל יתר השחקנים שגם כך לא מספקים את הסחורה, כלל לא חתומים על חוזים ארוכי טווח.

אלי טביב, כך לפחות אני מרגיש, בא לשנת מבחן. אם הרצון שלו היה להשתקע כאן לשנים ארוכות, הוא היה צריך לבנות תוכנית חומש עוד בקיץ.
לארגן מחנה אימונים מסודר, להוציא בתחילת העונה כספים על שחקנים שיחתמו כאן על חוזים ארוכי טווח. להחתים את שחקני הבית המנוסים: אבי ריקן, קובי מויאל, עמית בן שושן, חן עזריאל וחיים מגרשווילי לפחות לעוד שנתיים נוספות. למנות מאמן מתאים עוד בתחילת העונה ועימו מאמן כושר שיעבוד היטב עם השחקנים, למנות יו"ר שיעשה סדר במועדון (על אחת כמה וכמה כשטביב נמצא מספר חודשים בחו"ל) וכמובן להציב מטרות למשך מספר שנים קדימה. את כל הדברים הללו לא ראינו מטביב. כן ראינו שחקנים מושאלים שבאופן טבעי אין להם שום מחויבות להתאבד על המגרש (הרי גם כך הם יחזרו בתום העונה לקבוצת האם שלהם), כן ראינו החלפת מאמנים והחלפת חלק מהסגל וכמובן מחשבה על החודשים הקרובים בלבד ולא על מעבר לכך.

בית"ר ירושלים כיום, לא פחות גרועה משנים עברו. קבוצה בלי עתיד, בלי אופק, בלי זהות ובלי תכנון.

שבעה משחקים ולסיים את העונה
שבעה מחזורים נותרו עד לסיום הסיבוב השני. בשבעת המחזורים הללו חייבת בית"ר ירושלים לצבור כמה שיותר נקודות על מנת לסיים את העונה עוד לפני פתיחת משחקי הפליאוף. זאת לא הולכת להיות משימה קלה, במיוחד לא כאשר ממתינים לנו משחקים קשים כמו מכבי חיפה בבית, קריית שמונה בחוץ ומכבי תל אביב בחוץ. אך למרות זאת, רוני לוי חייב לצבור כמה שיותר נקודות בשביל שלא להיקלע למאבקי תחתית והישרדות בתום העונה. למרות היכולת במחזורים האחרונים, אני נוטה להאמין שעם הרכש השלם שיגובש בקבוצה, אנחנו נראה ניצחונות במחזורים הבאים ונתרחק מהקו האדום.

קהל ללא קבוצה

אסיים את הפינה השבועית שלי בהרגשה שכולנו חווינו. אסכם את זה במשפט קצר: לבית"ר ירושלים יש קהל, אך אין לה קבוצה.


שלח לחבר לסלולרישלח לחבר לסלולרי