דינו סקוורץ בראיון סיכום עונה מיוחד לבית"ר.נט

מאת אילון סבג

07.05.13,14:08

רגע אחרי שסיים את עונתו הראשונה בישראל, התפנה הבלם הקרואטי דינו סקוורץ לסכם את העונה בראיון מיוחד לבית"ר.נט * סקוורץ' מספר על ההתאקלמות בארץ: "אני מכיר את כל המסעדות הטובות בירושלים ואני חייב לציין שבכל מקום שאליו הלכתי, תמיד קיבלו אותי באהבה גדולה" * מספר על רגע השיא בבית"ר: "אחרי הניצחון על הפועל ת"א בטדי, התקשרתי לאבא שלי ואמרתי לו שהוא חייב להגיע לכאן" * ומספר על התוכניות בעתיד: "אם זה תלוי בי אין סיבה שלא אמשיך בבית"ר" * ראיון מיוחד עם מספר 25 בצהוב שחור

אחרי תשעה חודשים בישראל, וכשהוא מחזיק באמתחתו מספר לא מבוטל של מילים בעברית, המריא דינו סקוורץ' חזרה למולדתו קרואטיה, כשהוא מקווה מאוד לשוב ולשחק במדי בית"ר ירושלים.

רגע לפני שהמריא ביחד עם חברו דומיניק גלאוינה, התפנה סקוורץ לראיון בבית"ר.נט בו הוא מסכם את העונה הראשונה שלו בישראל, מספר על הרשמים מהליגה וגם על הרגעים הקשים והשמחים.

"התרגלתי לזה שבבית"ר יש קצת לחץ וחוסר וודאות".
סקוורץ

הגעת לבית"ר ירושלים בלי מחנה אימונים, אבל הצלחת להשתלב טוב, איך זה קרה?
"אני לא אשכח את היום הראשון שלי בישראל. נחתתי ביום שבת בארבע לפנות בוקר והמתין לי בשדה תעופה אסף שקד (דובר הקבוצה) שלקח אותי לבית המלון בירושלים. באותו לילה בקושי ישנתי וכבר בבוקר שלמחרת הגעתי לאימון. בהתחלה היה לי קצת חששות, הרגשתי אצל השחקנים האחרים שהם מעט לחוצים, אבל לאט לאט למדתי להבין שבבית"ר ירושלים בתחילת העונה יש מעט לחץ וחוסר וודאות והתרגלתי לזה. באימונים שהגיעו לאחר מכן, השחקנים התחילו לקבל אותי כאילו נולדתי כאן, אריאל הרוש ואופיר קריאף עזרו לי מאוד, ברק משה שישב ליידי בחדר ההלבשה תמיד התייחס אליי, גם הקפטן עמית בן שושן היה מאוד נחמד ובמשך הזמן התחברתי לכל השחקנים בקבוצה".

שחקנים בבית"ר מספרים שלמדת לדבר קצת עברית, זה הסקרנות שבשפה החדשה או שזה בא באופן טבעי?
"כשאתה משחק בבית"ר ירושלים, אתה לומד אוטומטית לדבר בעברית. בכל יום שחקן אחר לימד אותי מילה חדשה. כמובן שבהתחלה לימדו אותנו את הקללות, כמו שעושים לכל השחקנים החדשים שמגיעים, אבל במהלך הזמן למדתי עוד ועוד מילים והרגשתי מאוד מחובר לאנשים בארץ".

אומרים שאתה מכיר כמעט כל פינה בירושלים, זה נכון?
"אני רק 9 חודשים בירושלים, אז אל תהפכו אותי למדריך טיולים, יש לי עוד כמה חודשים ללמוד בשביל להיות כזה. עכשיו ברצינות, הגעתי לעיר מאוד מיוחדת, עיר שיש בה הכל, הסקרנות והעובדה שאין לי כאן משפחה וחברים (מלבד דומיניק גלאוינה), גרמו לי באופן טבעי להסתובב בירושלים ולהכיר אותה. בחודש מרץ המשפחה שלי הגיעה לביקור בירושלים, לקחתי אותם לכותל ולמקומות המרכזיים בירושלים. אני גם מכיר את כל המסעדות הטובות בירושלים ואני חייב לציין שבכל מקום שאליו הלכתי, תמיד קיבלו אותי באהבה גדולה, זה משהו שאין אותו כל כך בקרואטיה ובטח שלא בבלגיה ממנה באתי לישראל".

 
 

כשאתה משווה את התקופה שלך בבלגיה (מכלן) לתקופה שלך בישראל, מה ההבדלים?
"בבלגיה הכדורגל יותר מקצועני, המתקנים יותר מפוארים, המגרשים יותר מלאים באוהדים, אבל כאן זה נגמר. היו לי שם חודשים שהייתי בודד מאוד, הייתי יושב בבית ומנסה לשרוף את הזמן. אף אחד לא ממש חיפש להתחבר אליי, לא היה לי עם מי ללכת למסעדות וזה תסכל אותי. בישראל הכל היה שונה. מהרגע הראשון שנחתתי בשדה תעופה ועד לרגע שעזבתי, תמיד הייתי מוקף בחברים מהקבוצה וחברים שהכרתי בירושלים. לא היו מצבים שבהם הייתי צריך ללכת לבד למסעדות למשל, בכל בעיה שהייתה לי תמיד עזרו לי, וזה דבר שחשוב מאוד לכל כדורגלן ולא משנה היכן הוא משחק".

הרגשת משהו יוצא דופן בבית"ר ירושלים ביחס לקבוצות האחרות בהם שיחקת?
"בוודאי שכן. יש בבית"ר משהו שמאוד קשה להמחיש במילים. מלבד האווירה המשפחתית והחמה בחדר ההלבשה, והקהל שדחף אותנו במחצית הראשונה של העונה, יש בבית"ר ירושלים משהו מיוחד שאולי מגיע מהעובדה שזאת הקבוצה שמייצגת את העיר ירושלים".

אחרי עונה שלמה שנפתחה טוב והסתיימה במלחמות הישרדות, איך אתה מסכם אישית את תשעת החודשים האחרונים?
"אני זוכר את משחק הבכורה שלי בליגה במדי בית"ר. הפסדנו בקריית שמונה וכולם שיבחו אותנו. זה מאוד הרגיז אותי, אמרתי לחברים שלי לקבוצה: 'הפסדנו לעזאזל, למה כולם משבחים אותנו'. באותה תקופה אולי הרגשנו יותר נחותים מיתר הקבוצות בליגה, אבל לאט לאט כשבאו הניצחונות, הביטחון חזר לכל השחקנים וזה לא מפתיע אותי שניצחנו את הקבוצות הגדולות. העונה מבחינתי מתחלקת לשניים: עד המשחק מול הפועל תל אביב בבלומפילד, ואחרי אותו משחק. זה כמובן תלוי גם בהגעה של השחקנים הצ'צ'נים. מאותו רגע הכל קרס, כל הרגעים היפים שהיו לנו לפני כן נעלמו וזאת לא סיטואציה שקל להתמודד איתה".

איך מרגיש שחקן זר שנקלע לסיטואציה כזאת?
"אני מקצוען. באתי לבית"ר בשביל לשחק כדורגל ולכן אני אף פעם לא נכנסתי ואף פעם לא אכנס לעניינים של פוליטיקה. גם במקרה הזה לא הייתי מעורב כל כך, שמעתי מסביבי דיבורים על משבר, על קהל שלא מגיע למשחקים, אבל כשאתה לא שחקן בית, יותר קל לך להתמודד עם הבעיות האלה. בכל משחק ניסתי לתת את כל הפוקוס אך ורק במשחק, אבל עם כל הרצון שלי, לכל הקבוצה היה מאוד קשה עם הסיטואציה הזאת. היו רגעים שרצינו מאוד לנצח, אבל לא יכולנו, כמו במשחק מול עכו שהייתי בטוח שננצח אבל הוא ברח לנו בין הרגליים".

כשחקן זר, הצלחת להתחבר לשחקנים הצ'צ'נים?
"את האמת, לא הייתה לנו אפשרות להתחבר מכיוון שאין לנו שפה משותפת. הם לא מדברים אנגלית, הם גם היו מאוד מסוגרים, אז היה מאוד קשה לתקשר איתם. אני כן יכול להגיד לך שמאוד התחברתי לדאריו פרננדס שהוא יותר ישראלי מאשר שחקן זר. אני בטוח שלא היה קל להם, כשאתה לא מצליח להתאקלם, זה משפיע גם על היכולת במגרש".

""רוצה להשאר בבית"ר ירושלים אך זה לא תלוי רק בי". סקוורץ עם דינו

תסמן לנו את רגע השיא שלך בבית"ר?
"וואו, את זה אי אפשר לשכוח. במשחק הראשון מול הפועל תל אביב בטדי הבנתי לאן הגעתי. כולם אמרו לי שזה המשחק הכי גדול ששחקן יכול להיות בו שותף בישראל והבנתי למה. אני זוכר שעליתי עם דומיניק לדשא שעה לפני המשחק וכבר הרגשתי את האווירה המיוחדת. במשחק עצמו ידעתי שאנחנו מנצחים, גם כשהיינו בפיגור. הקהל היה מדהים, יצא לי לשחק במשחקים הכי טעונים וגדולים בקרואטיה שהם אולי המשחקים הכי חמים באירופה, אבל המשחק מול הפועל תל אביב לא נפל מהמשחקים האלה. כשחן כבש את שער הניצחון, קיבלתי צמרמורת, הרגליים שלו רעדו כשקהל קפץ והרעיד את המגרש. אחרי המשחק התקשרתי לאבא שלי ואמרתי לו: 'אתה חייב להגיע לירושלים, המשחקים של בית"ר הם משהו מיוחד'. לצערי הוא הגיע לקראת תום העונה כשהיכולת לא הייתה אותה יכולת והקהל לא הגיע באותה הכמות".

מבחינה מקצועית הצלחת להתאקלם בבית"ר, אבל דווקא חבר שלך דומיניק גלאוינה לא הצליח להשתלב, אתה חושב שיש סיבה לכך?
"אני מכיר את דומיניק כבר 9 שנים מאז שאנחנו ילדים. לפני שהוא הגיע לבית"ר ירושלים, הוא היה אחד השחקנים הטובים ביותר בקרואטיה לגילאים שלו. אני עדיין חושב שהוא אחד כזה. הבעיה בבית"ר הייתה שהוא לא קיבל הרבה הזדמנויות, כשהוא כן קיבל אותם הוא הראה שיש לו המון כדורגל. אני בטוח שהוא עוד יגיע רחוק, יש לו טכניקה שאין להרבה שחקנים ואחרי שהוא יצא בפעם הראשונה מחוץ לקרואטיה, יהיה לו הרבה יותר קל להתאקלם בכל מקום אחר".

עם איזה שחקן התחברת הכי הרבה בקבוצה?
"זאת שאלה מכשילה, כי התחברתי לכל השחקנים. אבל אם יש 3 שחקנים שממש התחברתי אליהם אלו הם אלי דסה, אריאל הרוש ואופיר קריאף. אלי דסה הוא לא רק שחקן טוב, אלא גם חבר אמיתי. בכל בעיה שהייתה לי הוא עזר לי, הוא תמיד היה זמין בשבילי ואת מרבית השיחות מהסלולארי שלי הוצאתי אליו. דסה הוא מקצוען גדול, הוא עשוי מחומר אחר ממה שהשחקנים בארץ עשויים, הוא עוד יגיע לאחת הקבוצות הגדולות לאירופה ואני בטוח בזה. גם עם אופיר קריאף היה לי קשר מיוחד מאוד. בתחילת העונה הוא הזמין אותי באופן קבוע בחגים למשפחה הגדולה שלו, קיבלו אותי שם כמו בן בית. הייתי בסך הכל חודש-חודשיים בישראל, אבל אופיר והמשפחה שלו נתנו לי כזאת אהבה גדולה, שגרמה לי לשכוח את הגעגועים למשפחה והחברים בקרואטיה. שלושת השחקנים האלו גרמו לי להתאקלם מהר מאוד בקבוצה, וזאת ההזדמנות שלי להודות להם".

אחרי עונה לא פשוטה, היית רוצה להישאר עוד עונה בבית"ר ירושלים?
"זאת שאלה מיותרת מכיוון שהרצון שלי כבר באמצע העונה היה להישאר לעוד שנתיים לפחות בבית"ר ירושלים. לצערי כל המצב הלא פשוט אליו נקלע המועדון, לא אפשר לי להאריך את החוזה, אבל לבית"ר ירושלים יש אופציה להאריך את החוזה שלי לעוד עונה עד לסוף חודש מאי, וגם אחרי התאריך הזה אין לי בעיה להמתין אם הקבוצה תרצה אותי. הגעתי לבית"ר ירושלים מבלגיה, עם חוויה לא פשוטה בקבוצה זרה, אבל כאן הרגשתי הרבה יותר טוב מאשר הרגשתי בקרואטיה ולכן הרצון שלי הוא להמשיך כאן לעוד עונה".

נלחמתם עד לרגע האחרון על הירידה. ספר לנו על ההרגשה וההכנות במשחק האחרון בסכנין?
"זה היה השבוע הכי קשה שלי בישראל. המצב רוח היה ברצפה, לכל מקום שהלכתי אליו ביקשו ממני לתת את הכל בשביל שלא נרד ליגה, והרגשתי שהאחריות עליי ועל יתר החברים שלי לקבוצה היא ענקית. בתוך תוכי ידעתי שלא נרד ליגה, הכל היה תלוי בנו בסופו של דבר, אבל למרות זאת הייתה דריכות לפני המשחק. אני חייב לציין שהמשחקים בסכנין הם מעט מוזרים, מכניסים אותנו בדרך מוזרה למגרש, תמיד יש מאות שוטרים ויש הרגשה שזה קצת מעבר למשחק כדורגל, אבל אני שמח שבסופו של דבר הצלחנו להשיג את המטרה ולהישאר בליגה, למרות שמראש לא היינו צריכים להגיע לשם".

אתה מדבר על הרגשה של מלחמה, אבל גם בקרואטיה יש משחקים בסגנון הזה, לא?
"היום פחות, בעבר עוד לפני הפירוק של יגוסלביה, כל משחק היה חבית חומר נפץ. לפני חודשיים היה משחק בין נבחרת קרואטיה לסרביה, זה היה משחק היסטורי אבל גם מאוד רגיש. מהמקום שממנו אני מגיע, יש משחקים שיכולים ליצור קונפליקטים, אבל הם תמיד מסתיימים בצורה ספורטיבית".

לקראת סיום, בוא נדבר קצת על הקהל של בית"ר ירושלים, מה אתה חושב עליו?
"לבית"ר ירושלים יש קהל פנאטי מאוד, אבל לא במובן האלים אלא במובן של נאמנות. בתחילת העונה הקהל הגיע לכל משחק, תמך בנו גם כשהיינו בפיגור, והיה באקסטאזה כשניצחנו. אבל אולי דווקא בגלל שהקהל כזה נאמן וכזה מעורב, חלה ירידת בכמות האוהדים במחזורים האחרונים של העונה, ודווקא שם היינו צריכים את הקהל. בגלל שאני לא מבין עברית, אני לא יודע בדיוק מה קרה, אבל אני יכול לומר לכל האוהדים של בית"ר ירושלים, שבמשחקים אנחנו השחקנים תמיד צריכים את התמיכה שלהם, קהל זה חלק בלתי נפרד מהקבוצה וגם אם כועסים על שחקנים או על אנשים בתוך המועדון, אני חושב שעדיין צריך לבוא למשחקים ובמשך 90 דקות לעודד, במיוחד במצב שאליו הגענו פתאום".

דינו:"לבית"ר ירושלים יש קהל פנאטי מאוד, אבל לא במובן האלים
אלא במובן של נאמנת"

הקהל של בית"ר ירושלים יראה אותך שוב בעתיד?
"אם זה תלוי בי אין סיבה שלא. אחרי החצי השנה הראשונה שבה נהנתי מאוד מהאוהדים, יש לי רצון לטעום עוד מהאווירה המיוחדת ומהטירוף שהרגשנו במשחקים מול הפועל תל אביב. אני מקווה שהעניינים בקבוצה יסתדרו, שנקבל את המשכורות שטרם קיבלנו ושהקהל יחזור למגרשים ויתן לבית"ר ירושלים דחיפה".

עכשיו אתה נמצא בחופשת מולדת, הראש יהיה גם בישראל?
"לא הייתי כמעט שנתיים בבית, מלבד חופשה של יומיים-שלושה, אז אני צריך להשלים פערים עם החברים והמשפחה, אבל אני אשמור על קשר יומי עם החברים בישראל וכמובן שאמתין לטלפון מבית"ר ירושלים בשביל לחזור ולשחק עוד עונה. לבנתיים אני רוצה להודות לכל החברים שלי בקבוצה, לצוות המקצועי והניהולי וכמובן לאוהדים. תודה".

 

 

הערה: תגובות לא הולמות עלולות לגרום להשבתת חשבון הפייסבוק שלך (תקנון)

שלח לחבר לסלולרישלח לחבר לסלולרי