אפוקליפסה בקניון
מאת יובל רובוביץ'
27.03.12,14:22
השנאה לבית"ר ירושלים חצתה השבוע כל גבול אפשרי * ידיעה בעיתון הארץ על התפרעות בקניון מלחה בירושלים, אירוע שבו לא נפגע אף אחד ואירוע שהתחיל אחרי התגרות של מספר פועלים ערביים בקניון, גרמה למתקפה חסרת תקדים על הקבוצה וקהל האוהדים * יובל רובוביץ' בטור אישי, מנסה להבין על מה נוצרה המהומה וגם מעביר מסר לחבר הכנסת אחמד טיבי
ביום שישי בבוקר, התיישבתי לאכול את ארוחת הבוקר ופתחתי מולי את עיתון הארץ ובו הכותרת "יותר משלוש מאות אוהדי בית"ר ירושלים תקפו עובדים ערבים בקניון מלחה". הזדעזעתי כאוהד בית"ר, כי הבנתי טוב מאוד את מה שיקרה בימים הקרובים וכיצד תותקף שוב קבוצתי האהובה על אירוע שבו השתתפה כמות מזערית מאוהדיה, לאחר משחק מרגש בו חגגנו ביציעים דקות ארוכות לאחר סיומו (עם עוד אלפי אוהדים, אולי בזמן שכמה עשרות הלכו לקניון להתפרע) ונסענו הביתה בשקט, כמו תמיד.
חבל רק שנעלם חוש הביקורת הטבעי שלי, כמו גם של קוראים רבים אחרים - למה "פוגרום" שכזה (להבדיל מאירוע גזעני מתועב שהמשטרה צריכה לטפל בו, אבל בטח לא פוגרום) מתפרסם רק שלושה וחצי ימים אחרי האירוע? למה, אם אכן מדובר ב"פוגרום", אין נפגעים בנפש או אפילו פצועים שפונו לבתי חולים? למה אירוע כזה שמתרחש בקניון לעיני אלפי ירושלמים לא הופך לשיחת היום בעיר ולא שמעתי עליו עד שעיתון הארץ החליט לפרסם את דבר קיומו?
לפני הניצחון הגדול על מכבי פתח-תקווה, בעודנו מטפסים ביציע 3 של האצטדיון הנוראי, שלדאבוננו הוא האצטדיון הלאומי, עצרתי ליד חבורת נערים שנראו כאלה שהשתתפו במאורעות הקניון. ובינם לבין עצמם, כשאין להם שום רצון להתבייש בגזענות או באלימות, הם סיפרו לחבריהם על מה שקרה בקניון. לדבריהם היו שירים גזעניים (שגם האוזן שלי לא סובלת), שכבר יותר משנה לא נשמעים ביציע אבל אותה חבורה ממשיכה לשיר אותם מחוץ לאצטדיון. הם שרו אותם אל מול פניהם של העובדים הערבים, ועובד אחד, כנראה מוסלמי דתי, יצא אחרי שיר על מוחמד עם מטאטא והכה את אחד מהם. לאחר מכן התפתחה קטטה המונית, כשמספר אוהדים נוספים - לא יותר מ-20 - הצטרפו למכות, ובצד השני הייתה כמות קטנה של עובדים ערבים. זהו אירוע שכל אחד מכם, אם היה קורה במועדון לילה, היה מקטלג כקטטה בין אנשים - כשאין ספק שמרבית האשמה נופלת על החבורה שבמקרה הזה מורכבת מאוהדי בית"ר. אבל פוגרום? לא נסחפנו מעט?
כמו שכתבתי קודם, המקרה הזה מזעזע כמו שכל מקרה של אלימות הוא מזעזע וכל גילוי גזענות הוא מזעזע. הוא מזעזע כשהוא בא מצד יהודי והוא מזעזע כשהוא בא מצד ערבי. אבל לא הגזענות היא שזיעזעה את כתבי הארץ שפתחו בקמפיין מושחז היטב נגד בית"ר ירושלים ואוהדיה - אפילו גדעון לוי חרג ממנהגו והחליט לכתוב טור על קבוצת ספורט, תוך שהוא מדבר על "הפוגרום", מושג אותו הזכיר גם אחמד טיבי.
פוגרום? גם אם אירוע הוא מזעזע, ולא נעים, ואף פלילי ועל המשטרה לטפל בו, הקלות בה נזרקים לאוויר מושגים קיצוניים מהעבר היא פשוט מקוממת.
אולי בהארץ חושבים שכל הקוראים שלהם טיפשים, אחרת לא ניתן להסביר את ההיסטריה (וההשוואה היותר ממרומזת לפיגוע הרצחני בטולוז) סביב אירוע שבו לא הוגשה תלונה למשטרה ושום עובד לא נזקק לטיפול רפואי. גדעון לוי כותב בפאניקה על "מאות אוהדי בית"ר שהסתערו על קניון מלחה ותקפו עובדים ערבים", אבל לדברי הנהלת קניון מלחה "אף אחד מהעובדים לא נפגע ולא נגרם נזק למקום". לכן, טוענת הנהלת הקניון, "אין שום סיבה שנגיש תלונה".
אחמד טיבי הזכיר שוב את סוגיית השחקן הערבי בבית"ר ירושלים, ואמר בלי להתבלבל: "אני אמתח ביקורת על כל ערבי שירצה לשחק בבית"ר שהיא קבוצה שונאת ערבים, אבל עצם האמירה מחזקת את התדמית הגזענית גם של האגודה". יש כאן, כמו בפרסום "הפוגרום" בעמודי החדשות הראשיים של עיתון הארץ, ניצול של בורות הקוראים. איציק קורנפיין, כפי שהוא רמז בתוכנית שער השבת לפני שבועיים, פנה לשחקנים ערבים שיבואו לשחק בבית"ר. ניתן להניח כי מדובר במוחמד גאדיר שהביע מיזמתו רצון לשחק בבית"ר ירושלים. מרבית הטוקבקים של אוהדי בית"ר פירגנו וקיוו לבואו, ובסקר של המקומון "כל הזמן" היה רוב מוחץ לאוהדי בית"ר ירושלים שתמכו בהבאת שחקן ערבי. מי טירפד את ההגעה? אחמד טיבי והנהלת בני סכנין, שתקפו את הצהרת השחקן וקראו לו לשחק רק בבני סכנין במידה ויעזוב את מכבי חיפה.
אחמד טיבי, באמירותיו הקיצוניות, הוא לא הבעיה - אבל הוא מציג בצורה נהדרת את הבעיה של תקשורת הספורט בארץ (וכן של אנשי תקשורת נוספים אשר לעת מצוא מחליטים שהם מבינים מספיק בספורט ישראלי כדי לכתוב את דעתם על בית"ר ירושלים): אין כאן דאגה אמיתית מהגזענות, ואין כאן קריאה אמיתית לטיפול בבעיה. ישנה רק קריאה "לסגור את בית"ר ירושלים", מצד אותם אנשים שרק לפני שבועיים טענו שאין להעניש קהל שלם על התפרעות אלימה בתוך אצטדיון כדורגל - אבל אלה אוהדי הפועל תל-אביב, אז אפשר להבין.
במהלך העונה הנוכחית לא נשמעו ביציעי טדי קריאות גזעניות נגד ערבים, אבל זה לא מונע מאותם עיתונאים לחזור על המנטרה של קריאות "מוות לערבים" ביציע המזרחי. זה הושג בקושי רב, לאחר שבעונה שעברה אותם שירים נתקלו בקריאות בוז מתוך היציע המזרחי עצמו, וכמובן מהיציע המערבי. העונה, במקרים הבודדים בהם התחילו מספר אוהדים לשיר את השיר המוכר על סלים טועמה (שחקן נהדר, שחבל שלא הגיע לפני עשר שנים לבית"ר ירושלים), קריאות הבוז היו חזקות הרבה יותר.
זה מה שקורה בתוך המגרש. מה שקורה מחוץ למגרש הוא לחלוטין מחוץ לתחום אחריותה של הקבוצה, והוא גם לא קשור אליה.
ישנה בעיה קשה של גזענות בארץ, והיא הולכת ומחמירה מיום ליום. אבל כדי לטפל בה לא צריך לסגור את בית"ר ירושלים, אשר הפורעים בקניון במקרה עטו את צעיפיה (וכעת כבר אין ויכוח בין כלי התקשורת המסקרים את "הפרשה" כי לא היה מדובר באירוע מאורגן ואין שום גוף שעומד מאחוריו). אם מישהו טוען שסגירת בית"ר ירושלים תביא להעלמותם של אותם צעירים מהרחוב ותשים סוף להתפרעות בקניון, הוא לא חי בסרט - הוא משקר. כי גם הוא בעצמו יודע שזה לא פתרון וגם לא צעד בדרך לפתרון.
הסיבה היחידה לפרסום הנרחב לו זוכה האירוע בקניון מלחה היא השנאה לבית"ר ירושלים, ויעיד על כך הפתרון המוצע לסגור את הקבוצה. אלון עידן, שלמשל, כתב רק לפני שבועיים (בתגובה לדגל השנאה הטהורה שנפרש על כל שערים 4 ו-5 לפני הדרבי האלים) כי רוב האוהדים לא מודעים לדגל אותו הם נושאים, וכי הוא משוייך רק לקבוצה קטנה של 'ילדים מתלהבים', שלף שוב את הטור האוטומטי שלו שנשלף מדי כמה חודשים באיזשהו הקשר לגרעין הקיצוני של אוהדי בית"ר ירושלים לצד התמונה של דגל פרישה עם הסמל של כהנא חי, וטרח להדגיש שכאן האשמים אינם כמה עשרות מתפרעים (סליחה, 300 פוגרומצ'יקים), אלא "המועדון כולו".
לא אני, לא הנהלת בית"ר ירושלים ולא רוב מוחלט של אוהדיה של בית"ר ירושלים, המתנגד לגזענות ולאלימות, צריך לשלם את המחיר על אירוע שהתרחש בקניון מלחה מחוץ לשעות הכדורגל. מצחיק (או עצוב) שיש בכלל צורך להסביר את זה לאותם עיתונאים שמתמרמרים כבר שבועיים על כך שכל הקהל של הפועל תל-אביב הוענש על אלימות שהפעילו בודדים (ספרו את זה למי שלא ראה את הדרבי) בזמן המשחק עצמו. אם התבצעה עבירה פלילית בקניון מלחה, ועל פניו נראה שהתבצעו כמה כאלה, המשטרה צריכה לטפל באחראים ולמצות איתם את הדין. לאחר מכן, ויותר חשוב, מערכת החינוך ושאר רשויות המדינה הן אלו שצריכות לבחון איך קרה שהגזענות בארץ גם (עם דגש על גם) מהצד היהודי גדלה למימדים גדולים ומדאיגים כל כך.
הקריאה לסגור את בית"ר ירושלים היא ניסיון עלוב לבודד את התופעה בארץ ולטעון שהיא שייכת רק לקבוצה מסויימת מירושלים, שאם רק נטפל בה - כל הגזענות בארץ תעלם, זאב יגור עם כבש, נמר עם גדי ירבץ ומיכאל בן ארי ייצא לג'וגינג עם אחמד טיבי אל עבר השקיעה. זה לא עובד ככה, והגיע הזמן לחשוב על פתרונות רציניים יותר ולהשאיר את הפופוליזם מחוץ לדפי "העיתון לאנשים חושבים".
חבל רק שנעלם חוש הביקורת הטבעי שלי, כמו גם של קוראים רבים אחרים - למה "פוגרום" שכזה (להבדיל מאירוע גזעני מתועב שהמשטרה צריכה לטפל בו, אבל בטח לא פוגרום) מתפרסם רק שלושה וחצי ימים אחרי האירוע? למה, אם אכן מדובר ב"פוגרום", אין נפגעים בנפש או אפילו פצועים שפונו לבתי חולים? למה אירוע כזה שמתרחש בקניון לעיני אלפי ירושלמים לא הופך לשיחת היום בעיר ולא שמעתי עליו עד שעיתון הארץ החליט לפרסם את דבר קיומו?
| צפו בסרטון קהל מהמשחק מול מכבי פ"ת. צילום: בית"ר נט |
כמו שכתבתי קודם, המקרה הזה מזעזע כמו שכל מקרה של אלימות הוא מזעזע וכל גילוי גזענות הוא מזעזע. הוא מזעזע כשהוא בא מצד יהודי והוא מזעזע כשהוא בא מצד ערבי. אבל לא הגזענות היא שזיעזעה את כתבי הארץ שפתחו בקמפיין מושחז היטב נגד בית"ר ירושלים ואוהדיה - אפילו גדעון לוי חרג ממנהגו והחליט לכתוב טור על קבוצת ספורט, תוך שהוא מדבר על "הפוגרום", מושג אותו הזכיר גם אחמד טיבי.
פוגרום? גם אם אירוע הוא מזעזע, ולא נעים, ואף פלילי ועל המשטרה לטפל בו, הקלות בה נזרקים לאוויר מושגים קיצוניים מהעבר היא פשוט מקוממת.
אולי בהארץ חושבים שכל הקוראים שלהם טיפשים, אחרת לא ניתן להסביר את ההיסטריה (וההשוואה היותר ממרומזת לפיגוע הרצחני בטולוז) סביב אירוע שבו לא הוגשה תלונה למשטרה ושום עובד לא נזקק לטיפול רפואי. גדעון לוי כותב בפאניקה על "מאות אוהדי בית"ר שהסתערו על קניון מלחה ותקפו עובדים ערבים", אבל לדברי הנהלת קניון מלחה "אף אחד מהעובדים לא נפגע ולא נגרם נזק למקום". לכן, טוענת הנהלת הקניון, "אין שום סיבה שנגיש תלונה".
אחמד טיבי הזכיר שוב את סוגיית השחקן הערבי בבית"ר ירושלים, ואמר בלי להתבלבל: "אני אמתח ביקורת על כל ערבי שירצה לשחק בבית"ר שהיא קבוצה שונאת ערבים, אבל עצם האמירה מחזקת את התדמית הגזענית גם של האגודה". יש כאן, כמו בפרסום "הפוגרום" בעמודי החדשות הראשיים של עיתון הארץ, ניצול של בורות הקוראים. איציק קורנפיין, כפי שהוא רמז בתוכנית שער השבת לפני שבועיים, פנה לשחקנים ערבים שיבואו לשחק בבית"ר. ניתן להניח כי מדובר במוחמד גאדיר שהביע מיזמתו רצון לשחק בבית"ר ירושלים. מרבית הטוקבקים של אוהדי בית"ר פירגנו וקיוו לבואו, ובסקר של המקומון "כל הזמן" היה רוב מוחץ לאוהדי בית"ר ירושלים שתמכו בהבאת שחקן ערבי. מי טירפד את ההגעה? אחמד טיבי והנהלת בני סכנין, שתקפו את הצהרת השחקן וקראו לו לשחק רק בבני סכנין במידה ויעזוב את מכבי חיפה.
אחמד טיבי, באמירותיו הקיצוניות, הוא לא הבעיה - אבל הוא מציג בצורה נהדרת את הבעיה של תקשורת הספורט בארץ (וכן של אנשי תקשורת נוספים אשר לעת מצוא מחליטים שהם מבינים מספיק בספורט ישראלי כדי לכתוב את דעתם על בית"ר ירושלים): אין כאן דאגה אמיתית מהגזענות, ואין כאן קריאה אמיתית לטיפול בבעיה. ישנה רק קריאה "לסגור את בית"ר ירושלים", מצד אותם אנשים שרק לפני שבועיים טענו שאין להעניש קהל שלם על התפרעות אלימה בתוך אצטדיון כדורגל - אבל אלה אוהדי הפועל תל-אביב, אז אפשר להבין.
במהלך העונה הנוכחית לא נשמעו ביציעי טדי קריאות גזעניות נגד ערבים, אבל זה לא מונע מאותם עיתונאים לחזור על המנטרה של קריאות "מוות לערבים" ביציע המזרחי. זה הושג בקושי רב, לאחר שבעונה שעברה אותם שירים נתקלו בקריאות בוז מתוך היציע המזרחי עצמו, וכמובן מהיציע המערבי. העונה, במקרים הבודדים בהם התחילו מספר אוהדים לשיר את השיר המוכר על סלים טועמה (שחקן נהדר, שחבל שלא הגיע לפני עשר שנים לבית"ר ירושלים), קריאות הבוז היו חזקות הרבה יותר.
זה מה שקורה בתוך המגרש. מה שקורה מחוץ למגרש הוא לחלוטין מחוץ לתחום אחריותה של הקבוצה, והוא גם לא קשור אליה.
ישנה בעיה קשה של גזענות בארץ, והיא הולכת ומחמירה מיום ליום. אבל כדי לטפל בה לא צריך לסגור את בית"ר ירושלים, אשר הפורעים בקניון במקרה עטו את צעיפיה (וכעת כבר אין ויכוח בין כלי התקשורת המסקרים את "הפרשה" כי לא היה מדובר באירוע מאורגן ואין שום גוף שעומד מאחוריו). אם מישהו טוען שסגירת בית"ר ירושלים תביא להעלמותם של אותם צעירים מהרחוב ותשים סוף להתפרעות בקניון, הוא לא חי בסרט - הוא משקר. כי גם הוא בעצמו יודע שזה לא פתרון וגם לא צעד בדרך לפתרון.
הסיבה היחידה לפרסום הנרחב לו זוכה האירוע בקניון מלחה היא השנאה לבית"ר ירושלים, ויעיד על כך הפתרון המוצע לסגור את הקבוצה. אלון עידן, שלמשל, כתב רק לפני שבועיים (בתגובה לדגל השנאה הטהורה שנפרש על כל שערים 4 ו-5 לפני הדרבי האלים) כי רוב האוהדים לא מודעים לדגל אותו הם נושאים, וכי הוא משוייך רק לקבוצה קטנה של 'ילדים מתלהבים', שלף שוב את הטור האוטומטי שלו שנשלף מדי כמה חודשים באיזשהו הקשר לגרעין הקיצוני של אוהדי בית"ר ירושלים לצד התמונה של דגל פרישה עם הסמל של כהנא חי, וטרח להדגיש שכאן האשמים אינם כמה עשרות מתפרעים (סליחה, 300 פוגרומצ'יקים), אלא "המועדון כולו".
לא אני, לא הנהלת בית"ר ירושלים ולא רוב מוחלט של אוהדיה של בית"ר ירושלים, המתנגד לגזענות ולאלימות, צריך לשלם את המחיר על אירוע שהתרחש בקניון מלחה מחוץ לשעות הכדורגל. מצחיק (או עצוב) שיש בכלל צורך להסביר את זה לאותם עיתונאים שמתמרמרים כבר שבועיים על כך שכל הקהל של הפועל תל-אביב הוענש על אלימות שהפעילו בודדים (ספרו את זה למי שלא ראה את הדרבי) בזמן המשחק עצמו. אם התבצעה עבירה פלילית בקניון מלחה, ועל פניו נראה שהתבצעו כמה כאלה, המשטרה צריכה לטפל באחראים ולמצות איתם את הדין. לאחר מכן, ויותר חשוב, מערכת החינוך ושאר רשויות המדינה הן אלו שצריכות לבחון איך קרה שהגזענות בארץ גם (עם דגש על גם) מהצד היהודי גדלה למימדים גדולים ומדאיגים כל כך.
הקריאה לסגור את בית"ר ירושלים היא ניסיון עלוב לבודד את התופעה בארץ ולטעון שהיא שייכת רק לקבוצה מסויימת מירושלים, שאם רק נטפל בה - כל הגזענות בארץ תעלם, זאב יגור עם כבש, נמר עם גדי ירבץ ומיכאל בן ארי ייצא לג'וגינג עם אחמד טיבי אל עבר השקיעה. זה לא עובד ככה, והגיע הזמן לחשוב על פתרונות רציניים יותר ולהשאיר את הפופוליזם מחוץ לדפי "העיתון לאנשים חושבים".
הערה: תגובות לא הולמות עלולות לגרום להשבתת חשבון הפייסבוק שלך (תקנון)
שלח לחבר לסלולרי