ראש בראש: האם יובל נעים מתאים לבית"ר ירושלים?

מאת אילון סבג, דניאל זריפי ורועי חורש

31.10.11,13:09

השבוע פינת ראש בראש חוזרת בשאלה החמה ביותר: האם מאמן הקבוצה יובל נעים מתאים לקבוצה או לא? * בצד שבעד: אילון סבג שבטוח שיובל נעים הוא המאמן המתאים למרות רצף הכישלונות האחרון. המוטיבציה, הנסיון עם קבוצות התחתית - כל אלה נותנות לו נקודות זכות * בצד הנגדי: דניאל זריפי ורועי חורש שתמכו בנעים בתחילת העונה, אך כיום סבורים כי הקבוצה גדולה עליו. הסימנים כבר ברורים: הלחץ על הספסל, הדיבורים בתקשורת והתנהלות לא נכונה * זה הזמן שלכם גם לקחת צד בסוגיה

להצטרפות לשירות העידכונים של בית"ר.נט הכולל עדכונים ראשונים ובלעדיים על חדשות הקבוצה ועדכונים חיים ממשחקים, שלחו את המילה ירושלים למספר 6161 .עלות הודעה: 0.6 ש"ח.







בעד יובל נעים / אילון סבג
חוגג אחרי הניצחון על עכו
כשיובל נעים הגיע לבית"ר ירושלים, מעבר להצהרות הרגילות שכל מאמן חדש מפזר, היה אפשר לראות באופן ברור את התשוקה שלו לאמן את בית"ר ירושלים. בניגוד למאמנים קודמים שהגיעו לכאן, רואים שיובל נעים מבין שבית"ר זאת לא עוד קבוצה והוא באמת מעריך את ההזדמנות שנפלה בידיו.

בית"ר ירושלים של היום, מורכבת ברובה משחקני בית צעירים וחסרי ניסיון ואם יש משהו שיובל נעים יודע לעשות הכי טוב, זה להחדיר מוטיבציה בשחקנים שלו ובמצבנו הנוכחי מוטיבציה זה שם המשחק.
הרבה פעמים הוכח שרצון והשקעה עדיפים על יכולת, וברגע שהוא הצליח להחדיר בהם את המוטיבציה המתאימה, ראינו קבוצה לוחמת שהזכירה את בית"ר של פעם. הניצחון על עכו, הניצחון בבאר שבע עם לחימה חסרת פשרות וההפסד המינימאלי להפועל תל אביב, גרמו לכולנו בתחילת העונה להיות אופטימיים ולחשוב שאפשר להגיע רחוק מאוד.

לאחר מכן הגיעו תוצאות מאכזבות, אבל אסור לשכוח שלקבוצה שלנו יש סגל קצר מאוד. ראינו היטב איך חיסרון של עמית בן שושן שיתק לחלוטין את החלק ההתקפי של הקבוצה, גם חסרונו של קובי מויאל שמאז פציעתו נראה היה כאילו כל הקישור נעלם וזה מנע מהקבוצה לייצר התקפות בחלק הקדמי ולהגן טוב יותר בחלק האחורי.

אני מאמין שההתלהבות של יובל גורמת לשחקנים לשחק בשבילו, וכאשר לוקחים חבורה של צעירים שרוצים ונלחמים, אז גם קבוצות יותר איכותיות לא יצליחו לעצור אותם.
הדוגמה הכי טובה היא מכבי נתניה של ראובן עטר. אין שם שמות גדולים, אבל יש ילדים שמבינים שהם קיבלו את הצ'אנס של החיים שלהם. בשילוב של מאמן שמראה להם שהוא מאמין בהם ונותן להם את הגב, הם מצידם יעשו הכל כדי להחזיר לו על כר הדשא וזה מתכון בטוח להצלחה. כיום בית"ר בלי הכסף הגדול ועם הצעירים בהרכב צריכה ללכת לפי אותו מודל ויובל בהחלט יכול לגרום לכך.

חיבור מצויין עם האוהדים "אחד משלנו"
מה שמייחד את יובל נעים ממאמנים אחרים הוא שההרגשה היא שאחד מ-"שלנו" עומד על הקווים. אז נכון הוא לא שיחק בבית"ר, מעולם וגם לא אהד אותה בילדותו, אבל זה לא מפריע לו להתנהג כמו אחרון יושבי היציע המזרחי, ויש כאלה שילעגו לו על צורת האימון שלו אבל אותנו זה לא צריך לעניין, כי תמיד היינו גאים באופי החם שלנו,ואני מאמין שרובנו הרגשנו גאווה גדולה שהמאמן שלנו בגופו הגן על הקהל כאשר ג'ונתן אסוס התגרה בקהל. גם בבאר שבע יובל חגג את הניצחון עם הקהל באצטדיון במשך דקות ארוכות והיה אפשר לראות את השמחה האמיתית שלו ושל החניכים שלו.

הדבר הזה גורם ליובל להיות מאוד מוערך ולקבל הרבה מאוד כבוד מהקהל שלנו, שזהו דבר נדיר וגורם לכך שיובל מקבל גיבוי מהקהל גם במשחקים בהם הקבוצה לא נראית טוב ומפסידה, כך שאפשר לומר שהוא מקבל צ'אנס אמיתי להתוות את הדרך שלו.

עושה רושם שיובל נעים הגיע לקדמת הבמה משום מקום, מבט קצר על קריירת האימון שלו מלמדת אותנו שהוא חווה בעיקר הצלחות: הוא החל את קריירת האימון דווקא בהכח עמידר רמת גן ואיתה עלה ליגה בעונתו הראשונה, לאחר מכן הציל את הפועל ר"ג מירידת ליגה כמעט בטוחה וגם העלה אותה לליגת העל לראשונה מזה 19 שנים. גם הקדנציה בהפועל פ"ת זכורה כמוצלחת מאוד וגרמה לו להיות אחד המאמנים המוערכים ובשל כך גם הגיעה ההצעה לאמן את בית"ר.

כמובן שיובל כמו כל המאמנים, לא חסין מביקורת, ובשבועות האחרונים ביקרו אותו לא מעט, אבל מי מאיתנו בתחילת העונה האמין בקבוצה הזאת ?
להזכירם, עזבו את הקבוצה שחקנים משמעותיים מאוד ובמקומם הגיעו שחקנים ברמה נמוכה מאוד בשל התקציב הדל. הקבוצה משחקת מתחילת העונה את משחקיה הביתיים
באצטדיון רמת גן הקודר שממש אין בו אווירה של משחק כדורגל, וחרב הפירוק עדיין תלוי על הצוואר של המועדון. כל זה בתוספת של 3 יורדות, בריחה של המשקיעים, התפטרותו של דוד אמסלם, גרם לכולנו להיות מאוד פסימיים וגם הוריד לשחקנים הצעירים שלנו את הביטחון. אז כשאנחנו לא האמנו הגיע לו יובל והאמין בקבוצה ובצעירים האלה.

בסיטואציה שנוצרה אין יותר מתאים מאשר יובל נעים להיות מאמן בית"ר ירושלים.

נגד יובל נעים/דניאל זריפי ורועי חורש

התנהלות לא נכונה - יובל נעים אחרי ההפסד באשדוד
כמה קונפליקטים רצים בראש עם השם הזה. מצד אחד שחקן פרובלמאטי, מצד שני הצלחה גדולה עם הפועל ר"ג. מצד אחד מאמן די צעיר, מצד שני, יופי של עונה עשה בהפועל פ"ת. מצד אחד יופי של עונה בהפועל פ"ת, מצד שני איפה זה ואיפה הלחץ של בית"ר?

גילוי נאות, לפני תחילת העונה, יובל נעים היה הפייבוריט שלי.
ראיתי בו את ה"אלי כהן, השריף" החדש. היה לי ברור שהקריירות הכה דומות שלו ושל אלי כהן שהגיע לבית"ר באמצע שנות התשעים, ינפקו לנו מאמן שלא נשכח עוד זמן רב.

ההתחלה נראתה מבטיחה. הקבוצה הצליחה בדרך לא דרך לאגור נקודות והיה נראה שניתן לטפל בנקודות התורפה תוך כדי הצלחות. אולם, ככל שהזמן עבר החלו להתגלות סדקים בתפקודו של נעים שאט אט נראים כבלתי ניתנים לאיחוי.

אם זו הדברת הבלתי פוסקת עם השחקנים לאורך כל זמן המשחק (בהתחלה זה היה נראה נחמד ו"מעורב", אבל עכשיו זה נראה טרחני ולא מועיל בעליל שלא לומר מוציא את השחקנים מהכלים), אם אלו החילופים שאינם משפיעים על המשחק לחלוטין (בעיקר משום שהם מתבצעים בדר"כ לאחר חטיפת הגול ולא לפניו), אם זו שיטת המשחק החדשנית שבה לקבוצה אין שחקן חוד אמיתי (דיאמנט אינו יכול להיקרא שחקן, כל שכן חלוץ), אם אלו הבאנקרים בהרכב (ע"ע שי חדד), אם זו ההתנהלות התמוהה בפרשת החילוף הראשון במשחק נגד הפועל פ"ת, שבו הניא מויאל את נעים מלהחליף את שי חדד, ובמקומו להוציא את פורטיז'ו.

יובל נעים מתגלה כמאמן שאין לו ממש דרך. על אף הסגל הדליל ונטול הכישרון, אנו מצפים לראות שיטת משחק, מחויבות, התלהבות, רצון לנצח. כל אלו למעט שיטת משחק היו בפתיחת העונה, וכעת משאין את האטרף והמחויבות, הן היכולת העלובה והן חוסר השיטה זועקים לשמיים.

"צריך להבין שבית"ר ירושלים היא לא הפועל רמת גן"
ההתנהלות היא הבעיה המרכזית של יובל נעים. זה שאתה עומד 90 דקות וצורח ללא הפסקה ומגיב בתנועות ידיים מבטלות, לא עושה אותך למאמן גדול,להיפך זה מראה על מאמן שאיבד את השליטה בשחקניו.

זה שאתה יודע שאם אתה נכנס לתחומי המגרש ללא סיבה אתה הולך לנהל מספר משחקים בחוץ, אבל בכל זאת אתה נכנס למגרש ללא סיבה, זה בטח לא מוסיף לך כבוד אלא חוסר אחריות וחוסר מקצוענות.

אחרי הכל בית"ר ירושלים היא לא הפועל ר"ג וגם לא רמת עמידר. נעים צריך להכניס טוב לראש שלו שהוא הגיע למועדון גדול. אמנם התקופה היא פחות טובה אבל בית"ר ירושלים מועדון גדול עם שם גדול.

לא מסתנכרן השם והאיש יובל נעים עם שמות כמו דרור קשטן, דוביד שוויצר,ראובן עטר, רוני לוי, אלי כהן (בתקופות הטובות שלו) ואפילו אלי אוחנה שאמנם לא היה מאמן גדול אבל היה דמות נערצת וסמכותית כמעט על כל מי שקשור לכדורגל הישראלי ובפרט לבית"ר ירושלים.

קבוצה אשר נמצאת בפיגור מול עשרה שחקנים ובדקה ה-90 משחקת לרוחב, היא קבוצה שלא מבינה את מקומה ואת מצבה. האחראי על כך הוא יובל נעים.
למרות הודעות ההרגעה שיובל משדר לאחרונה על כך ש"אל תדאגו, בית"ר בוודאות לא תרד", אני מתחיל לדאוג.
יובל נעים מתחיל לפזר משפטים ללא כיסוי במקום לדאוג להפנמת המצב אצל שחקנים והנחלת שיטת משחק. את החוב על המשפטים ללא הכיסוי, נשלם אנחנו.


שלח לחבר לסלולרישלח לחבר לסלולרי