אתם בחרתם: קובי מויאל הוא שחקן העונה 10/11 של בית"ר.נט

מאת שגיא חן

28.09.11,13:07

המסורת נמשכת, וגם בעונת 2010/2011 בוחרים אוהדי בית"ר וגולשי האתר את שחקן העונה שלהם, והשנה הנבחר הוא קובי מויאל, עם אחוז הצבעה מדהים של 59% מכלל הקולות * בראיון בלעדי לרגל בחירתו ולקראת השנה החדשה שבפתח, קובי מויאל מספר מדוע לא רצה לקבל את הפרס על עכשיו, דיבר על ההתקדמות המקצועית שעשה, המאמנים והדמויות שהשפיעו עליו, וגם על פתיחת העונה של בית"ר החדשה * קובי מויאל - שחקן העונה שלכם

להצטרפות לשירות העידכונים של בית"ר.נט הכולל עדכונים ראשונים ובלעדיים על חדשות הקבוצה ועדכונים חיים ממשחקים, שלחו את המילה ירושלים למספר 6161 .עלות הודעה: 0.6 ש"ח.





לצפייה בגלריית תמונות מהענקת הגביע לחצו כאן.


המסורת ממשיכה: זו העונה השישית ברציפות שאתם, גולשי בית"ר.נט, מצביעים ובוחרים את שחקן העונה של האוהדים וגולשי בית"ר.נט. בעונת 2005/2006 בחרתם ביואב זיו לתואר, בשנה שלאחר מכן נבחר מיכאל זנדברג, בעונת הדאבל ההיסטורית נבחר גל אלברמן, בעונה 2008/2009 נבחר ברוב קולות ברק יצחקי ובעונה שעברה בחרתם באריאל הרוש, וגם השנה הצבעתם ובחרתם ברוב מוחץ: קובי מויאל הוא שחקן העונה שלכם לעונת 2010/2011.

בהמשך לשיטת ההצבעה מהשנתיים האחרונות, הצגנו באתר תוספת אשר השפיעה גם על תוצאות ההצבעה: לאחר כל משחק הוזמנו האוהדים לתת ציון לכל שחקן אשר שותף באותו המשחק. הציונים שוקללו וחושבו לאורך כל העונה, ולהם הענקנו משקל של 50 אחוזים בשקלול הכללי לבחירת שחקן העונה. שאר 50 האחוזים נקבעו על פי הצבעת הגולשים בסקר שפורסם באתר בחודש האחרון. כך הושפעה הבחירה השנה לא רק מתוצאות הסקר בסוף השנה, אשר משקף את הזיכרון הקולקטיבי של האוהדים בהסתכלות אחורה על העונה, אלא גם מתגובות ותחושות האוהדים אחרי כל משחק ומשחק.

בשקלול כל הפרמטרים, זכה קובי מויאל בתואר שחקן העונה שלכם באופן מוחץ, ובכלל זאת עם אחוז הצבעה גבוה במיוחד: 59 אחוזים מכלל הגולשים בחרו בקובי מויאל לשחקן העונה שלהם, כאשר לאורך השנים רק אריאל הרוש זכה לאחוז מצביעים גבוה יותר, כשנבחר כאמור בעונת 2009/10, מה שאומר שמויאל זכה לאחוז תמיכה גבוה יותר משחקנים בכירים לאורך השנים כמו יצחקי וזיו, וגם יותר משחקני רכש יקרים כמו זנדברג ואלברמן.

"מודה לאוהדים בבחירה"
הבחירה במויאל היא לא עניין של מה בכך: עונת 10/11 הייתה עונה קשה מאוד לבית"ר ירושלים, עונה שבתחילתה נאלצה בית"ר למכור 3 שחקנים בכירים בכדי לשרוד ואף שחררה במהלך העונה את פרננדס ואלבארס, בקושי הצליחה להביא רכש מינימלי, וסיימה את הליגה בפלייאוף התחתון תוך הבטחת ההישארות רק מספר מחזורים לסיום. המאמן הוחלף במהלך הדרך, היחסים עם הקהל ידעו עליות ומורדות, ובכלל מדובר באחת העונות הגרועות הזכורות גם לותיקי יציע טדי.

בתחילת העונה, קובי מויאל כלל לא נחשב לשחקן הרכב. מרכז הקישור היה החלק העמוק ביותר בסגל של בית"ר, וההרגשה הייתה שמויאל קצת נשאר מאחור, ופתיחת העונה שלו הייתה חלשה, כמו של כל הקבוצה. לקראת אמצע העונה החל לקבל מויאל יותר ויותר דקות, ביסס את מעמדו, וגם המאמנים התחילו לתת לו ביטחון וחופשיות. התוצאות לא איחרו לבוא, ובמחצית השנייה של העונה הציג יכולת מצוינת, שבעיקר בחלק ההתקפי שלה הפתיעה את כל יושבי איצטדיון טדי. האוהדים לא נשארו אדישים, ומויאל הפך לאחד הפייבוריטים בקהל - מה שמתבטא כמובן, גם בהצבעה באתר.

כשנסתיימה ההצבעה באתר, פנינו למויאל לספר לו על הבחירה בו. באופן מפתיע, מויאל היה שמח והודה לנו ולאוהדים, אך ביקש, מסיבותיו שלו, שלא לקבל את הפרס לבינתיים ולהמתין תקופה מסויימת. כעת, באופן חריג - לאחר מספר מחזורי ליגה, נפגשנו עם קובי מויאל להעניק לו את הפרס, ושוחחנו איתו על הקריירה שלו בעבר, בהווה ובעתיד, על בית"ר החדשה והישנה, וכמובן: על מדוע הוא בחר לקבל את הפרס רק עכשיו. קובי מויאל - שחקן העונה שלכם.


קובי מזל טוב, האוהדים הצביעו ובחרו בך לשחקן העונה שלהם. ולא סתם בחרו: קיבלת את אחד מאחוזי ההצבעה הגבוהים שהיו אצלנו, כש-59 אחוזים מתוך המצביעים בחרו בך, שני רק לאריאל הרוש בעונה שלפני כן.

אני מודה לכל האוהדים שהצביעו ובחרו בי, זה מרגש אותי מאוד. אני חושב שאני צריך כמובן גם להודות ליתר השחקנים בקבוצה, כי בלעדיהם ובלי העבודה הגדולה שכל אחד מהם נתן, לא יכלתי להיות שחקן העונה. אני מאוד שמח על הזכייה, זה מספק ומרגש, אבל באמת שמה שהכי חשוב לי כרגע זה שאני והקבוצה נמשיך את הפתיחה הטובה של העונה, המשכיות זה דבר חשוב.

בדרך כלל אנחנו מעניקים את תואר שחקן העונה מיד לאחר תום העונה, אך את הפרס הזה אתה מקבל, באופן חריג, הרבה אחרי שהעונה החדשה התחילה. כאשר פנינו אליך בקיץ, אמרת שאתה לא מרגיש נכון לקבל את זה באותו הרגע וביקשת לחכות. מה בדיוק הייתה הסיבה?

"בקיץ הייתי ברגשות מעורבים בגלל חוסר הוודאות"
האמת שבקיץ הייתי עם רגשות מעורבים. כבר כשפניתם אליי אמרתי שזה מאוד מחמיא לי לקבל תואר שכזה, כי הוא בא מהאוהדים שהדעה שלהם היא תמיד הכי אמיתית, אבל הרגשתי קצת לא בנוח עם העניין כי העונה נגמרה לא טוב מבחינתנו, ניצלנו מירידה רק במחזורים האחרונים, ובקיץ בכלל הייתה אי ודאות גדולה עם הקבוצה, וגם אני אישית לא ידעתי מה יהיה איתי כי היו שמועות שאולי יאלצו למכור אותי כדי לשרוד כלכלית. העדפתי להמתין ולראות מה קורה, כי אם הייתי מקבל את תואר שחקן העונה אבל אחר כך עוזב, זה לא היה שווה את זה - כי מה זה שווה שאתה לא יכול להמשיך ולשחק בשביל אותם אוהדים שבחרו אותך? אבל אני שמח שבסוף הקבוצה התייצבה ואני המשכתי כאן כמו שרציתי, ולכן אני מרגיש בנוח לקבל את הפרס עכשיו, כשהסערה חלפה. עדיף מאוחר מאשר אף פעם לא.

גם אתה הרגשת שהעונה הנוכחית היוותה קפיצת מדרגה בשבילך, גם מבחינה מקצועית וגם מבחינת המעמד?

כן, בהחלט הרגשתי את זה. עבדתי מאוד קשה בקיץ שקדם לעונה, וגם בעונה עצמה המשכתי עם העבודה הקשה. באיזשהו שלב בקריירה שלי הייתי חייב לעשות את קפיצת המדרגה הזו ולשנות את הסטיגמה הזו שנתפסה בי, של גרזן, קשר אחורי שיודע לעשות רק הגנה. היה לי חשוב לעשות את השדרוג הזה, להפוך לקשר אחורי שגם מאיים על השער ותורם למשחק ההתקפה, מבשל וכובש. בכדורגל העולמי קשר אחורי הוא כבר מזמן לא שחקן שעושה רק הגנה, הוא חייב לתרום גם התקפית. ידעתי שזה קריטי בשבילי להראות שאני יודע לעשות גם את זה, ואני שמח שבעונה החולפת סוף סוף עשיתי את זה והשתדרגתי.

את העונה שעברה פתחת לא טוב, כמו כל הקבוצה, ובהמשך השתפרת והגעת עד למצב של זכייה בשחקן העונה. מה גרם לשינוי?

אין ספק שחילופי המאמנים זיעזעו את הקבוצה, וכשמסתכלים על זה בדיעבד - לי באופן אישי זה גם עשה טוב באיזשהו אופן. פתחנו את העונה לא טוב, הפסד גרר הפסד וכדור השלג רק גדל וגדל, ואני ממש לא חושב שזו הייתה בעיה נקודתית במאמן או משהו כזה, אורי היה בסדר גמור ועשה עבודה טובה, היינו די מחוברים אליו, אבל אז הוחלט על צעד אחר שבו הגיע מאמן חדש לקבוצה והביא את סגנון העבודה והאיכויות שלו, והזעזוע הזה גרם לקבוצה להתחבר עוד.

"למדתי המון מאלברמן ובואטנג"
אני באופן אישי יכול להצביע על נקודה מאוד ספציפית בעיניי, והיא דווקא הייתה בתקופת מלמיליאן - ואני מדבר על המחצית השנייה במשחק מול ק"ש ללא קהל. ביציע היו כ-20 איש, כולם עיתונאים או אנשים שקשורים לאתרי אינטרנט, ובמחצית השנייה אורי העביר אותך לשחק כקשר התקפי - ומאותו רגע נתת משחק ענק, וכל אותם 20 פשוט אמרו שהם הרגישו שמשהו קורה פה, נעשתה קפיצת מדרגה: זה כבר לא אותו קובי - זה שחקן משודרג.

האמת שזו באמת הייתה הפעם הראשונה בשנים האחרונות ששיחקתי בתפקיד של קשר התקפי מתחת לחלוץ, הראיתי לו באימונים שאני יודע לעשות הרבה מעבר לחילוצי כדור ועבודה הגנתית, ובאמת הרגשתי שהוא מאמין בי וזה נתן לי ביטחון, וזה חשוב מאוד אצל שחקן כדורגל. זה לא סוד שבצעירותי הייתי קשר מתחת לחלוץ, ובמהלך השנים במחלקות הנוער סיימתי משהו כמו 5 פעמים כמלך השערים בקבוצה שלי, עד גיל נוער שיחקתי בתפקיד הזה - ואז לואיס פרננדז הגיע והפך אותי לקשר אחורי. אני אוהב את שני התפקידים, אני אוהב גם להגן וגם להתקיף, ומה שהמאמן חושב שטוב לקבוצה בזמן נתון - זה מה שאעשה, ותמיד אעשה את הכי טוב שאני יכול בכל תחום במשחק.

בשנים קודמות, לא קיבלת קרדיט, הביאו שחקנים מבחוץ במיליונים וגרמו לך לצאת פעמיים להשאלה. אתה חושב שאם היו נותנים לך לשחק כבר אז היינו מרוויחים יותר ממך, או שהתקופה בחוץ עשתה לך קצת טוב?

זו שאלה קצת מכשילה, כי קשה לדעת מה היה קורה באותו זמן. עליתי מאוד מוקדם לבוגרים כשלואיס פרננדז נתן לי במה אפילו שהיו שחקנים מאוד טובים ומוכחים בתפקיד שלי, למשל ג'רום לרואה. בעונה שלאחר מכן הגיע יוסי מזרחי וגם הוא נתן לי לשחק למרות שהייתי צעיר ובגיל נוער, קיבלתי במה וזכינו בעונה הזו באליפות ראשונה אחרי הרבה שנים. שיחקתי עם שחקנים גדולים כמו בואטנג ואלברמן ולמדתי מהם המון. שנה אח"כ הגיע יצחק שום שלא האמין בי, והרגשתי שזה גיל קריטי שאני חייב לשחק בו אז החלטתי לצאת להשאלה לכפ"ס, שגם שם למדתי המון תחת אלי אוחנה, שכמו לכל אוהדי בית"ר הוא סמל ענק בעיניי וגם

"לפעמים עדיף לצבור דקות משחק בקבוצות קטנות"
מאמן מצויין. צברתי שם דקות משחק רבות, שיחקתי ברוב המשחקים והייתה לי עונה לא רעה בכלל. שנה לאחר מכן רציתי לחזור לבית"ר ושוב זה לא הסתדר עם שום אז יצאתי לבני יהודה, ושם אני חושב שעשיתי את הקפיצה הגדולה הראשונה שלי תחת עוד מאמן גדול שלמדתי ממנו המון, גיא לוזון, ונתתי עונה באמת טובה כמו כל הקבוצה כשהגענו לאירופה, ואפילו נבחרתי שם לשחקן המצטיין. אז חזרתי לבית"ר כבר בסטטוס אחר ומצב אחר, וכבר לא יכלו להתעלם מזה. בסופו של דבר, גם מהתקופות בבית"ר למדתי המון וגם מההשאלות, ועצם העובדה שאנחנו יושבים כאן בסיטואציה הזו מראה שזה יצא לטובה - אז עדיף לא להתעסק ב"מה היה קורה אם".

מה היית ממליץ לשחקנים במצב דומה לזה שהיית בו, שלא מאמינים בהם ולא נותנים להם דקות משחק?

בליגה הזו חשוב מאוד לשחקן צעיר לשחק, לצבור דקות משחק וניסיון ביחד עם עבודה קשה - זו הדרך היחידה להתקדם. נכון שבית"ר זה מועדון גדול כמו עוד כמה שכמעט גדולים כמוהו, ותמיד כיף להשתייך למועדון כזה, אפילו רק בשביל להתאמן עם בית"ר, אבל שחקן צריך לדאוג גם לעתיד שלו ואם הוא לא מקבל דקות בקבוצה גדולה, עדיף לו לצאת החוצה לקבוצה קטנה יותר ולחזור יותר מחושל.

בעונה האחרונה של יצחק שום, אחרי שחזרת מהשאלה, שיחקת אמנם דקות לא מבוטלות, אבל לא הצלחת לשחזר את היכולת המצוינת מבני יהודה ואפילו שחקנים אפורים כמו דה לה האסה וואסקז שיחקו לפניך לפעמים. זה גרם לך לפקפק ביכולת שלך להצליח?

זה לא סוד שאני ושום לא הכי הסתדרנו, אבל כיבדתי אותו מאוד וכשלא הייתי רצוי הלכתי, ואז כשחזרתי כבר לא היו לו יותר מדי ברירות, והיה לחץ עליו לשתף אותי, גם מצד האוהדים וגם מצד ההנהלה. אנשים ראו שעשיתי התקדמות גדולה ושהיה לי מקום בבית"ר של אותה עונה. פתחנו את העונה לא טוב ובהתחלה שיחקתי פחות, בהמשך נכנסתי לתמונת ההרכב ובעיניי עשיתי עונה לא רעה בכלל. אז הגיע הסיפור שבו עזב שום ובמקומו מונה דוד אמסלם, שאני מאוד אוהב ומעריך וגם למדתי ממנו המון, גם מהתקופה ששיחקנו יחד וגם כשהוא כבר היה בצוות המקצועי. עשינו איתו 6 נצחונות רצוף ושיחקתי בהרכב באופן קבוע, וזה נתן לי ביטחון. תמיד חשבתי שיש לי מקום בבית"ר ירושלים, גם כשהייתי צעיר מאוד, ואנשי מקצוע מכובדים כמו פרננדס, יוסי מזרחי גיא עזורי ואלי אוחנה חשבו באותה הצורה ושיתפו אותי. יש אנשים שלא האמינו בי, אבל לא התייאשתי ודרך עבודה קשה נתתי להם להבין שאין לי מקום אחר.

"המעבר לבני יהודה היה אחד הקשים בקריירה"
באותה העונה גם סבלת קצת מהקהל, שחלק ממנו התנכל לך בגלל אותו שער שהבקעת בטדי במדי בני יהודה שאחריו חגגת. איך הרגשת באותה תקופה?

האמת שהיה לי לא קל בכלל. העזיבה מבית"ר לבני יהודה הייתה אחד הרגעים הכי קשים בקריירה שלי, כי אני מאוד מחובר למועדון שגדלתי בו וגם הקהל היה מאוד מחובר אליי. עזבתי והיה לי חשוב מאוד להוכיח את עצמי ולתת עונה טובה כדי שאוכל לחזור אחר כך לבית"ר במעמד שאני חושב שמגיע לי. הגיע אותו משחק בטדי, היה לי משחק ממש טוב וגם כבשתי בו שער ונבחרתי לשחקן מצטיין. הרבה אנשים חשבו שאחרי השער רצתי לאוהדים כדי לחגוג איתם ולשמוח נגד בית"ר, אבל זה ממש לא נכון. נכון שזו הייתה התפרצות של רגשות כי הרגשתי שהוכחתי שמגיע לי, אבל באמת שהדבר היחיד שרציתי לעשות זה להרים ידיים לשמיים ולהודות לאלוהים, לא רצתי לשום קהל. כשחזרתי לבית"ר היו חילוקי דעות בקהל, היה חלק בקהל שטען שזה בסדר גמור לרצות להוכיח לבית"ר שטעו כשזרקו אותי ושכדאי להם לקחת אותי חזרה, וחלק אחר מהקהל כעס ועשה על זה לא מעט רעש. אחר כך הסברתי להם שאין להם סיבה לכעוס, בית"ר זו הקבוצה שלי ואני מחובר לקהל ואוהב אותו מאוד, זה הבית שלי. בסופו של דבר עניתי על המגרש ביכולת טובה.

אפרופו שערים - לקראת סוף השנה שעברה ראינו שאתה לא רק יודע להגן, אלא גם כובש שערים יפים ומבשל , כמו הבישול הגדול לעידן טל מול עכו. אנחנו יכולים לצפות לראות יותר ממך בפן ההתקפי או שזה רק תוספת?

זה תלוי באיזה תפקיד המאמן רוצה שאשחק ומה הוא צריך ממני באותו זמן נתון. כמו שאמרתי, יש לי יכולות התקפיות ויש לי גם יכולות הגנתיות, ואני מתאים את עצמי למה שהמאמן דורש ממני. אם לפעמים צריך לשמור צמוד על שחקן מסוים או להתרכז בחלק האחורי של הקישור, אני מתרכז יותר בהגנה, ואם הוא מבקש ממני גם לעזור במשחק ההתקפי אני עושה את זה בשמחה. מה שחשוב לי זו טובת הקבוצה ולא טובתי האישית, ובכל היכולות שלי אני משתמש איך שהקבוצה צריכה. אני גם שמח שאנשים הבינו שהתדמית של קובי האפור והגרזן היא לא נכונה, שהשתדרגתי בשנים האחרונות, וחשוב לי מאוד להמשיך להשתדרג ולהתקדם.

דיברת על פרננדס, וזה מזכיר שכבר בגיל 17 הוא זה זרק אותך למים העמוקים עם מקום בהרכב בבלומפילד נגד הפועל ת"א. איך מרגיש ילד ממעלה אדומים שבבית"ר של הכסף הגדול נזרק למערכה, ועוד במשחק כזה?

באמת זה היה מפתיע מאוד, גם בשבילי, משחק גדול מול הפועל ת"א, 16,000 צופים ביציע, זה גם היה משחק מאוד חשוב כי התמודדנו על המקום השני מול הפועל, האמת שהתרגשתי מאוד. באותו יום היינו בבית מלון, ואחרי שהבנתי שאני פותח במשחק ישר ירדתי לים להירגע, ואז הבנתי שמפה מתחילה הדרך, ואם אני אהיה טוב ואקח את ההזדמנות הזו ב-2 ידיים אני אוכל להתקדם. באותו משחק לצערי נפצעתי והוחלפתי במחצית, ברק יצחקי הגדול החליף אותי. הושבתתי לחודשיים ולא שיחקתי עוד באותה עונה בבוגרים. קצת אחרי תחילת העונה שלאחר מכן הגיע יוסי מזרחי, והוא כן האמין בי ונתן לי במה גם ליד שחקנים גדולים כמו שהיו אז בבית"ר.

אתה לא מרגיש פספוס שדווקא פרננדז, זה שנתן לך את הופעת הבכורה שלך בהרכב הבוגרים בגיל 17, לא לוקח אותך בחשבון לנבחרת למרות היכולת המצוינת שלך?

אני תמיד בדעה שצריך להיות שחקן מצוין כדי להגיע לנבחרת ולהיות ראוי לה, כמו גם לבית"ר ירושלים אגב. זו זכות אדירה, ככה שאני מבין שגם אם זה לא בא מהר, אני לא כועס על זה. לואיס מכיר אותי, הוא האמין בי ונתן לי את הבמה ואני מאוד מודה לו על זה עד היום. אם מסתכלים על זה מבחינה אובייקטיבית, בנבחרת יש כיום בתפקיד שלי כמה וכמה שחקנים טובים מאוד, שרובם משחקים בחו"ל ובהצלחה רבה. נכון שעשיתי עונה טובה בעונה שעברה, אבל היה לו סגל שהוא כבר גיבש והוא בחר ללכת איתו, וזה בסדר. זה לא שהוא זימן במקומי שחקנים שהם פחות טובים. אני אמשיך לעבוד קשה ולחכות להזדמנות שלי, כי כמו שאתם יודעים - אני אף פעם לא מתייאש.

אגב, בניגוד לדעה הרווחת, אותו משחק בבלומפילד לא היה הראשון שלך בבוגרים של בית"ר. ספר לנו על המשחק הראשון שלך.

הופעת בכורה בבוגרים בגיל 17 מול הפועל חיפה
האמת שזה נכון. כשהייתי בשנה הראשונה שלי בנוער, הייתי מתחת לגיל 17, אלי אוחנה היה המאמן של הקבוצה הבוגרת, שהיה לה משחק בגביע הטוטו מול הפועל חיפה בחוץ. בצהרי יום המשחק, בערך 4 שעות לפני שריקת הפתיחה, קיבלתי טלפון ובו אמרו לי שמספר שחקנים בבוגרים עוד לא עברו בבקרה התקציבית ושאני צריך להתארגן מהר לנסיעה לחיפה כי אני בסגל. לא האמנתי וקפצתי משמחה, התרגשתי מאוד ועליתי לשחק כמחליף בערך בדקה 55, כשהתוצאה הייתה 0-0, ואבירם כבש שער רבע שעה לאחר מכן וניצחנו 1-0. זה היה מאוד מרגש עבורי אפילו שזה רק גביע הטוטו.

כשהגיע רוני לוי לבית"ר, בהתחלה היה נראה שעבר ביניכם חתול שחור ושההתקדמות שלך, שכבר התחילה, עלולה להיעצר. הוא השעה אותך, קנסו אותך, והייתה הרגשה שאתה ורוני בדרך לפיצוץ, ואז אחרי פגרה קצרה פתאום ראו ששניכם זה סיפור אהבה, שאתה האיש שלו על המגרש, ואפילו עוד המשכת להשתפר תחתיו. מה קרה שם שגרם לשינוי הזה?

זה לא היה בדיוק ככה. כשרוני לוי הגיע הוא האמין בי ונתן לי את המושכות, היו בערך 4 משחקים חשובים שעשינו תוצאות טובות כשהוא נתן לי להוביל. אז הגיע המשחק נגד הפועל ר"ג בחוץ, היה לי משחק טוב ולאחר מכן הוא החליט שהוא עולה עם שחקן אחר כי חשב שהוא יותר התקפי, הרווה קייג'. קיבלתי את זה באכזבה כי הרגשתי שאני בכושר טוב ופחדתי לחזור אחורה, לא שמחתי מזה והוא החליט להעניש אותי. אני מכבד אותו ואת ההחלטה שלו, ובאמת שאני יכול רק לפרגן לו ולהגיד שבזכותו עשיתי קפיצה משמעותית בקריירה שלי. למדתי ממנו המון ואני עדיין לומד, כי אנחנו עדיין בקשר רציף, ואני מאחל לכל שחקן מאמן כזה, כי אפשר ללמוד ממנו המון. אני מאמין שמקווה שהדרכים שלנו עוד יצטלבו בעתיד.

אם כבר הזכרת את ההשפעה של מאמנים עליך, היום - אחרי 8 שנים שאתה מקצוען - מי המאמן שאתה יכול להגיד שהכי השפיע על הקריירה שלך?

וואו, זו שאלה קשה, כי היו לי הרבה מאמנים מצויינים שתרמו לקריירה שלי המון, החל בנוער עם אילן שוקרון וגיא עזורי, גם אלי אוחנה מאוד השפיע עליי כשלקח אותי בכפר סבא כשחקן די אלמוני ונתן לי המון ביטחון, לשחק תחת דמות ומאמן כמו אוחנה זו זכות גדולה, וגם גיא לוזון בבני יהודה עזר לי להשתדרג - יש לנו קשר נדיר, הוא מאמן מצוין ואדם משכמו ומעלה, הוא נתן לי המון דברים. כמובן פרננדז ומזרחי שהזכרתי מקודם ונתנו לי במה עוד כשהייתי צעיר, וגם דוד אמסלם שגם שיחקנו ביחד ולקחנו אליפות, והוא גם אימן אותנו מספר מחזורים. דוד זה סמל בבית"ר ואני מאוד אוהב אותו ולמדתי ממנו המון, כמאמן וכשחקן. כל המאמנים הללו השפיעו עליי ואני לא יכול להגיד על אחד שהשפיע הרבה יותר מאחרים, וכמובן שלאורך כל הדרך, לא משנה מי היה המאמן, אבא שלי תמיד היה שם לידי והוא משפיע עליי המון, לא הייתי יכול להצליח בלעדיו.

אחרי חודשיים עם יובל נעים, מה אתה יכול לספר לנו עליו שהאוהדים לא יודעים?

תראה, זה קצת מתקיל לדבר על המאמן הנוכחי שלי, אבל אני יכול להגיד שזה מאמן בסגנון שעוד לא יצא לי לפגוש, גם באימון וגם באישיות. הוא שונה, הוא מעניק לשחקן המון מוטיבציה וביטחון, יודע להעמיד על המגרש שחקנים ויודע להוציא ממנו מקסימום. עד עכשיו עשינו תוצאות יפות כשאף אחד לא האמין בנו ולא דמיין שנהיה במצב כזה, ומגיע לו את כל הקרדיט על כך. מעבר לזה שהוא מאמן טוב, הוא גם אדם מדהים, ואנחנו צריכים להמשיך ולדאוג שהחיבור הזה ימשיך להיות טוב.

חלק מסגנון האימון של נעים הוא, שבחלק גדול מהאימונים הוא כועס מאוד על שחקן מסוים ובד"כ גם מוציא אותו מהאימון, ובך הוא עדיין לא נגע. אתה חושש מהרגע הזה?

נכון שלי אישית עוד לא היו בעיות איתו, ואני תמיד משתדל שלא יהיו לי בעיות עם אף אחד ובטח לא עם מאמן ואדם נדיר כמו יובל, אבל גם הוא יחליט לכעוס עליי ויבוא אליי בטענות, אני אתייחס לדברים שלו ואקח את זה בכיוון החיובי ולא השלילי, לנסות לעמוד בציפיות ובדרישות שלו, אנסה לשפר את מה שהוא רוצה שאשפר. היו לי לאורך הקריירה המון מאמנים שנתנו לי "על הראש", ולדעתי הגדולה היא לא להוריד את הראש ולהתעצבן, אלא ללמוד מזה ולקחת את הצד הטוב של זה. אגב, יובל גם עליי צועק לפעמים במהלך משחק או אימון כי הוא, כידוע, לא הבנאדם הכי רגוע במהלך משחקים ואימונים, ואני תמיד מקשיב לדברים, לא משנה לי שזה בצעקות, כי אני יודע שזה רק לטובתי ולטובת הקבוצה, וזה עוזר לי להמשיך ביכולת הטובה.

"אנשים לא מבינים מה קורנפיין עושה עבור בית"ר ירושלים"
לאורך כל השנים שאתה בבוגרים של בית"ר, תמיד איציק קורנפיין היה שם - בהתחלה כשחקן, אחר כך כמנכ"ל וכיום הוא יו"ר המועדון, ובשנתיים האחרונות הוא סופג המון ביקורות והאשמות. איך הקשר שלכם כיום ומה דעתך על הסיטואציה איתו?

איציק קורנפיין הוא בנאדם מדהים. עוד כשעליתי מהנוער והוא היה קפטן הקבוצה, הוא נתן לי תמיכה ועידוד בכמות שמאוד עזרה לי, ובכלל עזר בכל מה שחשוב לעזור לשחקן נוער כדי להתפתח. שיחקנו משהו כמו 3 שנים ביחד, לקחנו אליפות, היה לי ממש כיף וזו הייתה זכות גדולה להיות חבר לקבוצה שלו. הוא תמיד האמין בי, גם כשמאמנים לא האמינו בי. כרגע הוא יו"ר אבל מתפקד כסוג של בעלים לכל דבר, הוא פשוט מנהל את הכל לבד ולפעמים זה מרגיש שהוא עושה עבודה לא אנושית. אנשים לא מבינים באיזה מצב הוא נמצא ומה הוא עשה בשביל בית"ר בתקופה הכי קשה שלה והפך את המועדון לבריא. אני חושב שהוא נכס למועדון הזה, וחשוב שכולם יבינו את זה.

השנה הקבוצה מאוד צעירה, וכך יוצא שאתה - סה"כ בן 24 - כבר נחשב לאחד השחקנים הותיקים בקבוצה. אתה מרגיש שהעובדה שהסגל צעיר יותר מוציאה ממך גם יכולת מנהיגות והדרכה?

מי שמנהיג, זה באופי שלו. נולדים עם זה. לא צריך לדרוש את זה, זה משהו שאו שיש לבנאדם או שאין לו. אמנם אני צעיר אבל כבר ותיק בקבוצה, ויש לנו קבוצה צעירה ותוססת, וחשוב לי לעזור לחבר'ה הצעירים האלה כמו שעזרו לי כשאני הייתי צעיר, כיוונו אותי והדריכו אותי, ועכשיו כבר בגילי הצעיר אני שמח שיש לי את האפשרות להעביר את זה לדור הבא. אני תמיד משתדל לעזור להם, לתמוך בהם ולעודד אותם, וזה לא קל עם כמות הצעירים הגדולה שיש היום בבית"ר, אבל זה מאוד מספק וגם מאוד בריא למועדון, שבעתיד יפיק מהם אפילו עוד יותר. אגב, זה גם סממן של העבודה הטובה של איציק, שמאמין בשחקני הבית, וכמובן שגם ליובל נעים הקרדיט על כך שהוא לא נותן לשחקנים להרגיש שהם כביכול ברירת מחדל, אלא שהוא מאמין בהם וביכולת שלהם, ועובדה שגם בשנה שעברה הוא קידם המון צעירים בהפועל פ"ת. תמיד מצפים מבית"ר לתארים, וגם אם עונה אחת או שתיים הקבוצה תתמקד בהצערה ובניית סגל לעתיד, כמו שעשו ועושות קבוצות גדולות אחרות, המועדון רק ירוויח מזה בטווח הרחוק.

אתה היית בבית"ר תקופה מסוימת בשנים של הכסף הגדול, וגם עכשיו כשהקופה ריקה אתה כאן. איך אתה משווה בין התקופות?

"העונה יהיו גם תקופות פחות טובות"
זו שאלה מכשילה, כי כשעומדים לצידך שחקנים אדירים כמו אלברמן ובואטנג אז אתה משתפר בהתאם והאיכויות שלך עולות, אתה נאבק על תארים ולוקח אותם, וזה משהו אחר. מצד שני, כשיש המון שחקנים צעירים ומוכשרים כמו שיש היום, חלקם צעירים וחלקם בגילי, כמו איינבינדר, שי חדד, אבי ריקן, בראשי, דסה וכו' וכו', לצד שחקנים ותיקים יותר כמו אבירם ברוכיאן ועמית בן שושן, זו גם חוויה, אמנם מסוג אחר אבל מספקת לא פחות. יש היום בבית"ר רוח ירושלמית בלתי רגילה, כיף לבוא לאימון וכיף להיות בחברת הקבוצה. גם הקהל של בית"ר מאוד השתנה, ואני חושב שזה לא מעט בגלל המצב של הקבוצה כרגע, הקבוצה הזו גורמת לאוהדים להרגיש מזוהים עם הקבוצה כמו שלא היו הרבה זמן, וגם התמיכה של האוהדים עולה. לי אין עדיפות, אני רק רוצה לשחק בבית"ר ירושלים ולא מעניין אותי מה המצב של הקבוצה, מעבר לזה שאני חושב שהשחקנים שלידי כרגע הם טובים ומוכשרים מאוד, ויכולים להתפתח לשחקנים אפילו טובים יותר מאלו ששיחקתי איתם בעבר.

הקבוצה פתחה את העונה מצוין, מעל לכל הציפיות, ובעיקר משחק כדורגל מהנה ולוחמני - כמו שהקהל אוהב, אבל סגל הקבוצה יחסית קצר. האם ריאלי לצפות להמשך היכולת הזו לאורך כל העונה?

אנשים צריכים להיות מוכנים גם לתקופות פחות טובות, כי אנחנו לא קבוצה עם סגל רחב מדי. ועדיין, יש פה קבוצה צעירה ותוססת עם אווירה טובה, ונכון שתמיד מצפים מבית"ר להיאבק על תארים, אבל כרגע אנחנו במצב טוב ולא רוצים להיות חזירים ולחשוב יותר מדי קדימה כי אנחנו צריכים גם להיות ריאליים, אנחנו לא צריכים לדבר על הדברים הללו. כבר אמרתי שאף אחד לא האמין בבית"ר, אמרו שנאבק נגד הירידה, נסיים במקומות 12-16 וכו', ממש זלזלו בנו, אבל אני תמיד אמרתי לחברים בקבוצה שאני מאמין בקבוצה הזו, בליגה כמו שלנו מי שרץ במגרש מצליח, ולא צריך להיות כוכב בשביל לרוץ על המגרש - ומי שרץ משיג תוצאות. אני שמח לראות שצדקתי ובינתיים אנחנו עושים מעל למצופה, והכי חשוב זה המשכיות - ואולי אם באמת נמשיך ככה לאורך זמן נוכל לדבר גם על דברים מעבר. אנחנו צריכים רק לחשוב על להתקדם ממשחק למשחק, ולעלות למגרש באטרף כמו שיובל דורש מאיתנו.

"שואף להתקדם ולעבור לשחק בחו"ל"
אתה נחשב לשחקן "מקצוען", כזה שעובד קשה ומשקיע גם בשעות מעבר לאימונים עם הקבוצה. ספר לנו קצת על העבודה שלך, כמה אתה משקיע?

אני חושב ששחקן שרוצה להתקדם ושואף לרמות הכי גבוהות, חייב לעשות אימונים מעבר לשעות האימון. אין פה עניין של התייפיפות או לשחק אותה מקצוען, שחקן צריך לחשוב על עצמו. גם כשהייתי למטה וגם כשהייתי למעלה תמיד אמרתי שאני רוצה לשחק ברמות הכי גבוהות, בנבחרת ובחו"ל. אלו השאיפות שלי, החלומות שלי, המטרות שלי. תמיד חלמתי לשחק בבית"ר ירושלים ולשמחתי הגשמתי את החלום הזה, ואני עדיין מקווה ומאמין שאני יכול להתקדם אפילו יותר ובשביל זה אני חייב לתת אקסטרה, אם זה בחדר כושר, שחייה, אימונים אישיים, מאמן כושר, תוספות כאלה ואחרות ועוד. אי אפשר להתבסס רק על אימון בודד ביום, ובשבילי זה ממש לא מטלה - אני אוהב לעשות את זה. כיף לי לקום בבוקר וללכת לשחות, כיף לי ללכת לחדר כושר בערב, וכמובן שגם כיף לי לעבוד עם הקבוצה באימונים. בסופו של דבר, מי שמרוויח מזה זה רק הקבוצה ואני.

מה לגבי העתיד שלך? כבר יש שמועות על קבוצות מחו"ל שמתעניינות בך. איזו הצעה מחו"ל תעניין אותך? במה יותר חשוב לך להשתדרג - מקצועית או כלכלית?

אני לא אשקר, בהחלט אני שואף, כמו כל שחקן, להתקדם גם מקצועית וגם כלכלית. זה המקצוע שלי ואוי ואבוי לי אם לא הייתי שואף תמיד להתקדם, לא משנה מה, גם אם הייתי על פסגת הכדורגל העולמי. לי הרבה יותר חשוב הקידום המקצועי מאשר הכלכלי. קיבלתי הצעה מאוד יפה ומפתה מקבוצת אודסה, קבוצה טובה מאוד מאוקראינה. הציעו לי בערך פי 10 ממה שאני משתכר כיום. כרגע אני לא מתעסק בזה ונותן לסוכנים שלי, האחים קצב ולירן עטיה, לעשות את העבודה בתחום הזה כי זו המומחיות שלהם, ואני מתעסק יותר בלהמשיך להשתפר ולהתקדם ולתרום לקבוצה שאני כל כך אוהב. יש לי גם הצעות נוספות מחו"ל, ובכלל אולי עדיף לי לחכות להצעות אחרות, אני לא באמת יודע. מה שבטוח, שגם אם אשאר בבית"ר ארגיש טוב, וחשוב לי שהאוהדים יבינו שאני מאוד קשור למועדון ולאוהדים ולשחקנים בקבוצה, ואם בסופו של עניין לא אעבור לחו"ל אז הדברים הללו הם גורם מכריע מבחינתי, ואני בטוח שהקהל יבין אותי בכל החלטה שאקבל.

בסיום המשחק הגביע נגד הפועל ת"א השתוללת, היית עצבני כמו שלא היית הרבה זמן. מה גרם לך להתעצבן כל כך?

היינו במומנטום מאוד טוב באותה תקופה, עשינו תוצאות טובות מאוד תחת רוני לוי והרגשנו טוב, והפועל ת"א אז נחשבה לקבוצה הרבה יותר טובה, הדאבליסטית. אנחנו באנו בלי פחד לבלומפילד, עמדנו כמו שצריך על המגרש גם כשהיינו בעשרה שחקנים, היינו יותר טובים עד הדקה ה-85 שבה השופט החליט לשרוק פנדל שלא היה מעולם, וזה היה מאוד מאכזב. הרגשתי שלא הגיע לנו להפסיד. ההתפרצות הזו הייתה בגלל שראינו את הקהל שלנו מאוכזב מאוד, וראינו גם שחקנים של הפועל ת"א חוגגים מול הקהל שלנו ולא אהבתי את זה, הרגשתי שהם פוגעים בי אישית, ולא יכלתי לעמוד בצד.

לסיום, מה אתה רוצה להגיד לאוהדים שקוראים את הראיון הזה, ומה אתה מאחל לעצמך להמשך?

האוהדים רואים על המגרש בכל רגע מה אני מרגיש כלפיהם וכלפי המועדון, חשוב לי מבחינה אישית להמשיך בקו ההתקדמות שלי ביחד עם כל הקבוצה, להמשיך לעבוד קשה, לעזור לקבוצה לעשות עונה טובה, וחשוב שמועדון ענק כמו בית"ר תמיד יהיה למעלה ופקטור משמעותי בליגה. אני שמח שהחיבור עם הקהל טוב השנה, וחשוב שגם בתקופות פחות טובות האוהדים יהיו איתנו - ולאור השינוי הגדול בקהל אני בטוח שזה גם מה שיקרה. לא משנה איפה אשחק ואיפה אהיה, בית"ר תמיד תהיה בלב שלי ואני מקווה להיות פה כמה שיותר שנים, וגם אם אצא לחו"ל ואחזור לארץ - תמיד ארצה שזה יהיה רק לבית"ר.


שלח לחבר לסלולרישלח לחבר לסלולרי