פתאום הוא נחת עלינו

יצחקי באליפות של 2006-2007

העשור הראשון של שנות האלפיים היו קשות לאוהדי בית"ר. מאבקי ירידה, שחקני כדורגל שכל קשר בינם לבין המקצוע היה מקרי בהחלט, הרבה כאב לב עבר על אוהדי בית"ר ( ירושלים לא תרד זוכרים ? ) עד שהגיע המושיע בדמותו של ארקדי גאידמק שבכמה שבועות סגר את העסקה ולקח את בית"ר אל עבר העתיד.

זה התחיל דווקא בהרבה תקוות. לואיס פרננדז הגיע והביא עימו את לרואה, שחקני הבית יצחקי וברוכיאן התחילו לקחת פיקוד ובשנת 2005 התהוותה בירושלים קבוצה שעוד שנים רבות ידברו עליה למרות שלא לקחה אליפות וסיימה במקום השלישי - מקום אחד גבוהה יותר מעונה קודם לכן.

אבל דווקא אז כשהיה נדמה שהקבוצה על דרך המלך והפרגונים יגיעו, התקשורת שאף פעם לא ראתה את ההצלחה של בית"ר ירושלים בראש מעייניה, התחילה לחלחל הרבה רוע בקבוצה. אוהדי בית"ר בתחילת הדרך ידעו להעריך את הרגע, את הכסף של גאידמק ובעיקר הבינו שסוף סוף אחרי הרבה שנים עקרות רצה פה קבוצה שיכולה לתת פייט לחיפה.

כסף גדול הביא אותו לכאן, אבל שחקנים כמוהו לא ינחתו יותר

גאידמק אף פעם לא עצר באדום קנה מכל הבא ליד רק כדאי שתקום בבירה קבוצה ראויה, האוהדים פוצצו אימונים, כולם קינאו באוהדי בית"ר, ראו והשמיצו, מה לא אמרו על האליפויות האלה: חסרי נשמה, בועה שתתפוצץ, התקשורת דאגה לרסס את מלוא הרוע שלה על הקבוצה והקהל אכל את זה כמו ילד טוב.
ביציעים החלו להישמע לא מעט אנשים שרצו לחזור לשנות ה - 80, לרומנטיקה, לימים ששחקנים נתנו את הלב והנשמה, אבל במקום להסתכל ולהעריך את מה שהלך במגרש. , לא מעט בחרו להסתכל אל העבר

    ומה קורה היום?
מישהו באמת יכול להגיד לי שגל אלברמן שכל קשר בינו לבין המנורה עד הגעתו לבית"ר היה תלוש מן המציאות, נתן את הנשמה פחות ממויאל, ריקן וקוזוקין שגדלו במועדון ?
שלרואה לא סיפק לכם עשרות מהלכי כדורגל שאני בספק היום אם יחזרו לטדי, ידענו להתלונן, רצינו את האליפות של 87, רצינו לרקוד זורנה ביציעים, חבל שלא הבנו שבשנות ה- 2000 רוקדים דאנס, ואפילו הכורדים משכונת הכורדים כבר לא כל כך כורדים כמו פעם..

איפה גאידמק?
בשנות גאיידמק, דיברו לא מעט אנשים בגנותו (לצד לא מעט שהיללו אותו) על כך ש"גנב" להם את הקבוצה, שלקח להם את הנשמה הבית"רית, וקנה עשרות שחקני שכרי חרב וחירב כליל את ההדר הבית"רי. גאידמק נתן וגאידמק לקח, היום כולנו מבינים שלא הוא לקח את הנשמה מבית"ר, זה אנחנו שהשתנינו, אבדה התמימות, אבדה הרומנטיקה.

לא הסתפקנו במה שיש.

אלברמן, לא היה שחקן בית אבל נתן נשמה יותר מכולם

מה לא קיבלנו ? אליפויות, גביע, שחקנים זרים (וישראלים) שהיום במבט לאחורה אנחנו מתגעגעים אליהם במחשבות נוגות ( מירסוביץ', לרואה, אלברמן וכו'). השנים הללו בטדי הפכו לחגיגה אחת גדולה, אבל התקשורת לא הייתה מרוצה מהשמחה הבית"רית ודאגה לפמפמם פעם אחר פעם על מותה של בית"ר הישנה, היא רק שכחה לציין שהנוסטלגיה הזו מתה מזמן, וזה העידן החדש של הכדורגל הישראלי, למי שהוא היה אכפת ?

רצינו שחקני בית
ומה קיבלנו ? קבוצה אנמית, כבויה, חסרת מוטיבציה, איפה הלחימה הזו שכולכם פיללתם אליה ? כלום וכלום, יבואו ויגידו שהמאמן אשם, גם את פרננדז רציתם לפטר, והיום הייתם מוכרים את הכליה השמאלית בשביל שיחזור לכאן, לא המאמן אשם, אנחנו אשמים שלא ידענו להעריך בזמנו את מה שהיה לנו בידיים ולהנות מהרגע.

טדי התרוקן והאלפים שנהרו בתקופת גאידמק מעדיפים היום (למרות שחקני הבית ) לשבת בבית ולראות סדרות דרמה במקום לראות שחקנים שמתקשים לתת עשירית מהיכולת שלהם. שחקנים שגדלו על ערכי המנורה לא מצליחים להחזיר לכם את החשק, את הנשמה הזו שכולנו דיברנו עליה, צריך להבין שכל העולם השתנה, זו לא רק בית"ר ירושלים.

אז באמת התגעגעתם לשנת 2003?
רבים פה דיברו בשבחי הנוסטלגיה כאילו היו מזוכיסטים מלידה, כאילו לא הבינו שבספורט צריך לנצח ולא להלחם על הירידה, שיותר כיף להשקיף על הליגה מלמעלה ולא שמשתינים עלייך.

גאידמק - למרות הכל הכסף שלו הביא את האליפויות

אין יותר רומנטיקה. שחקני בית זה בלוף אחד גדול, הכסף מדבר וזה לא משנה איפה, הלוואי וגומא יחזיר את ימי גאיידמק, הלוואי.

אין לי דבר וחצי דבר נגד שחקני הבית, ההפך הוא הנכון ואני מקווה שלא יובן מהכתוב פה שאני יוצא פה בראש גליי נגד שחקנים שגדלו באגודה ומפיל עליהם את כל האשמה. בנקודה הסופית צריך לתת להם את הזמן ואת הסבלנות, אסור להיות שוב מפונקים, לצריך לדעת להעריך ולתמוך אבל גם להבין שהאוהדים מתווים את דרך המועדון ולא השחקנים.

ולא. אני לא מדבר על הימים שאחרי הבחירות בירושלים. לשנייה אני לא טוען שהיינו צריכים להתפרס בפני גאידמק בזמנו. הכוונה היחידה שלי זה שאז לא ידענו להעריך את הרגע, אולי בפעם הבאה, אולי שגומא או מישהו אחר יחזיר אותנו להיות אימפריה נדע הפעם להעריך את הרגע.