"תמיד ידעתי שאגיע לבוגרים". הרוש

כשהוא בן 21 בלבד, אריאל הרוש חי את החולם: אפודת השוער בבית"ר ירושלים, אפודת השוער הראשון בנבחרת האולימפית, דאבל עם קבוצת הנוער והקבוצה הבוגרת וגביע בו לקח חלק פעיל.

במבט לאחור, גם הרוש בעצמו לא היה מאמין שבגיל כל כך צעיר הוא יסחב רקורד מפואר שכזה. הפיכתו לשוער הראשון בתחילת העונה שידרגה אותו שלב נוסף והפכה אותו אחרי כמעט 20 שנה לשוער ביתי שלובש את אפודת השוער (ויסלח לנו יו"ר הקבוצה איציק קורנפיין שגדל ביריבה העירונית למרות שכיום הוא בית"רי בנשמה).

רגע אחרי כניסת השנה החדשה וקצת מעט לאחר פתיחת העונה, תפסנו את אריאל הרוש לראיון מיוחד וראשון, בו הוא מספר על הרגעים המשמחים שלו, על השוערים מהם הוא למד ולומד וכמובן עם החיבור עם החברים איתם לקח דאבל בנוער.

לפני הכל אריאל, מה אתה מאחל בשנה החדשה לעצמך, לקבוצה ולאוהדי בית"ר?
"לעצמי אני מאחל שתהיה לי שנה טובה שבה אציג יכולת טובה וכמובן אעזור לקבוצה בכמה שיותר משחקים. לקבוצה אני מאחל להיאבק על כל התארים האפשריים, לשמח את האוהדים בכל משחק, שייהנו ויצאו בהרגשה טובה בציפייה למשחק הבא. אני חושב שהכי חשוב זה שנשחק עם הלב והנשמה וניתן לאוהדים את מה שהם אוהבים".

סכם את השנה האחרונה בצורה האישית, משוער שלישי במאי 2008 ועד הפיכתך לשוער ראשון כיום?
"הייתה לי קפיצת מדרגה בשנה האחרונה ואני מודע לכך. אני חושב שמשה בן דוד מאמן השוערים הכין אותי טוב מאוד לקבוצה הבוגרת כבר כשהייתי בן 16 וחצי בתקופת לואיס פרננדס. כבר אז רמזו לי שבונים עליי כשוער העתיד של בית"ר ירושלים וידעתי שאני צריך לעבוד קשה ולתת את כל מה שיש לי. למרות שהייתי אז ילד, ידעתי בדיוק מהם המטרות שלי. תמיד חשבתי להיות השוער הראשון, תמיד האמנתי שאגיע לבוגרים לבוגרים ואני שמח מאוד שבחרו בי להיות השוער הראשון של הקבוצה. את האמת, לא האמנתי שזה יגיע כל כך מהר, אבל מסתבר שעבודה קשה והשקעה משתלמים בסופו של דבר. אני גם יודע שמכאן ואילך הכל תלוי בי".

"רוצה ללכת בעקבות קורנפיין, אחרי כל השנים שהערצתי אותו ידעתי שאני רוצה ללכת בעקבותיו"

מיהם המודלים לחיקוי שלך?
"איציק קורנפיין היה המודל לחיקוי שלי. כשהייתי קטן, הייתי מגיע למשחקים ומסתכל רוב המשחק רק עליו, איך הוא משח, מה הוא עושה. כשעליתי לבוגרים התאמנתי איתו שנה וחצי ולמדתי ממנו הרבה - למדתי ממנו את השקט הנפשי שלו ברחבה - איך הוא לא נלחץ מכל דבר שקורה. השקט זה הדבר הכי חשוב ששוער צריך. השקט הנפשי קשור גם לאופי - אבל עם הניסיון אפשר לעצב אותו ולבנות אותו".

תן לנו דוגמא ליחסים שהיה לך עם קורנפיין עוד לפני שפרש
"כל אימוני שוערים הוא היה תופס אותי ואומר לי מה בסדר ומה לא, מתקן אותי וזה עזר לי מאוד. כשאתה מקבל הכוונה מהשוער הראשון בקבוצה ועוד מסמל כמו איציק קורנפיין זה לא רק מלמד אותך, זה גם נותן לך ביטחון להמשך הדרך. ביום הפרישה שלו הייתי עצוב - הרגשתי בעצמי את הכאב בלקטוע קריירה כל כך מפוארת. אבל עם זאת, הייתה לי שאיפה להיכנס לנעליים שלו, אחרי כל השנים שהערצתי אותו ידעתי שאני רוצה ללכת בעקבותיו".

מיהם המודלים לחיקוי בעולם?
" קסיאס מריאל מדריד ובופון מיובנטוס. אני יושב ורואה משחקים שלהם באופן קבוע ואם יש סרטונים שלהם אני יושב, רואה ולומד. אני רואה איך הם עובדים בשיא הרצינות ומתקדמים. אני מסתכל גם על דודו אוואט - השאיפה שלי בעתיד היא להגיע גם למצב שבו אשחק בקבוצה בחו"ל".

"אני עוקב אחרי קסיאס וובופון ולומד מהם. אני רואה איך הם עובדים בשיא הרצינות ומתקדמים"

בוא תספר לי על ההשתלבות שלכם ילידי 87-89 בקבוצה הבוגרת
"אם הייתה שואל אותי תחילת עונה אם כל הצעירים יהיו בהרכב של בית"ר ירושלים לא הייתי מאמין, אבל אני חושב שבמשך כמה שנים הוכחנו שאנחנו מספיק טובים בשביל לשחק בליגת העל ובבית"ר ירושלים".

"כשלקחנו אליפות בנוער האמנתי שיגיע היום שבסוף נהיה ביחד בקבוצה הבוגרת, אבל לא האמנתי שזה יגיע כל כך מהר. כל אחד שקיבל הזדמנות השנה הוכיח שהוא ראוי לשחק בהרכב. אנחנו עכשיו גוש מלוכד מאוד של שחקנים צעירים שלאט לאט צוברים את הניסיון ומבינים מה זה להיות שחקנים בקבוצה הבוגרת של בית"ר ירושלים".

איפה מקומם של השחקנים הוותיקים דוגמת טל,גרשון,בנאדו?
"השחקנים הוותיקים עוזרים לנו הרבה, הם עורכים איתנו שיחות אישיות ומדרבנים אותנו המון. יש מצבים לפני משחקים שבהם הם אומרים לנו 'זה כמו משחק נוער אז תשחקו פשוט כאילו אתם משחקים ביחד בנוער'. עצות כאלה עוזרות לנו מאוד - כשאתה מקבל גב משחקן וותיק זה נותן לך הרבה ביטחון".

איך אתה מסכם את השנתיים עם טברקטו קאלה?
"היו שנתיים מאוד מעניינות, אני נהנתי מאוד. אני חושב שלפני שהוא שוער טוב, הוא גם בנאדם טוב. היינו חברים טובים חוץ מהיריבות המקצועית על המגרש. הפער גילאים לא השפיע על החברות שלנו, היינו מדברים הרבה - לפני המשחקים היינו באותו החדר כך שהיחסים בינינו היו טובים. למדתי ממנו כמה דברים, את השיגעונות פחות - אבל למדתי ממנו להיות מפוקס לפני המשחק ולנטרל את כל מה שמסביב. אני מאחל לו הרבה בהצלחה בהפועל באר-שבע כמו שהוא איחל לי בהצלחה כשעזב כאן".

"שמח שניתנה לי ההזדמנות ללבוש את המדים הלאומיים, אני חושב שדרך בית"ר אפשר להגיע לבוגרים של הנבחרת"

הדמות שעיצבה אותך יותר מכולם היא מאמן השוערים משה בן דוד, איזה חלק יש לו בקריירה שלך?
"משה בן דוד הוא כמו אח גדול בשבילי מעבר להיותו המאמן שלי. אפשר להגיד שהכל למדתי ממנו, מגיל 16 וחצי הוא לקח אותי ומאז אני תחת חסותו. אני עורך איתו אימונים אישיים - הוא מתקן לי את החסרונות שלי ומחזק את היתרונות. אם משה בן דוד לא היה כאן אני בספק אם הייתי מגיע לאן שהגעתי. מגיע לו את כל הקרדיט לאן שהגעתי".

לפני שנה זומנת לראשונה בחייך לנבחרת האולימפית- יש שאיפות להגיע לבוגרת?
"קודם כל בנבחרת האולימפית ההשתלבות שלי מצוינת ויש לי שם חברים טובים מאוד. אני סוגר שנה בנבחרת וזאת השנה היחידה שלי בנבחרות - לפני זה לא קיבלתי הזדמנות מאף נבחרת - אבל אני שמח שניתנה לי ההזדמנות ללבוש את המדים הלאומיים. בקמפיין הקודם מוטי איווניר הזמין אותי בעקבות כמה משחקים שהוא ראה אותי בבית"ר ירושלים. קיבלתי את הזימון ואחרי כמה אימונים שמעתי ממנו שהוא בונה עליי לקמפיין הנוכחי וזה בעצם סלל אותי לדרך להיות השוער הראשון של הנבחרת".

"במשחק הראשון שלי בבוגרים עברה לי צמרמורת בכל הגוף, פתאום הבנתי שאני השוער הראשון בקבוצה"

האם העובדה שאתה שוער ראשון בבית"ר תסלול לך דרך לנבחרת הבוגרת?
"אני חושב שכן, דרך הקבוצה אני יכול להגיע לנבחרת כי שוער ראשון של בית"ר זה לא כמו כל קבוצה אחרת. אני חושב שאם אני אהיה טוב ואתקדם במהלך העונות הקרובות - חלום הנבחרת יוכל להפוך למציאות".

קורנפיין למשל היה שוער ראשון בבית"ר במשך שנים ובקושי שיחק בנבחרת, אתה לא מפחד?
"אני חושב שהגיע לאיציק לשחק הרבה יותר בנבחרת - אבל מה שהיה היה וזה כבר שייך לעבר. אני חושב שהיום אנחנו נמצאים בתקופה שונה, בונים על שחקנים צעירים היום וכשאתה בנבחרת האולימפית זה פותח לך את הדלת לנבחרת הבוגרת. בכל העולם יש המשכיות מהנבחרות הצעירות לבוגרות - אני מקווה שגם איתי זה יהיה ככה, אבל אני יודע שהכל תלוי ביכולת שלי בסופו של דבר".

ספר לנו על הרגע שבו עלית למשחק הראשון העונה כשוער ראשון של בית"ר
"עברה לי צמרמורת בכל הגוף לראות את כל הקהל קורא בשמי, פתאום הבנתי שאני השוער הראשון של בית"ר ירושלים וכמה אחריות מוטלת עליי - העובדה שהיריבה הייתה הפועל ת"א לא הקלה עליי - אבל ידעתי שאת המשחק הזה אני חייב לסיים בלי לספוג. בכל מה שקשור לקהל, זה כיף גדול לחוות את זה. לא כל שחקן זוכה לכך - אני חושב שהקהל של בית"ר קהל מדהים ותומך בקבוצה והכי חושב נותן לך כוח ואנרגיות גם במצבים פחות טובים בליגה ובמשחקים עצמם".

"שוער ראשון של בית"ר זה לא כמו כל קבוצה אחרת"

אתה ידוע כאחד שלא מבלה הרבה למרות גילך. מקצוענות או שזה לא מדבר אלייך?
"קודם כל אני חושב שזאת התקופה הכי קריטית שלי ובילויים זה הדבר הכי פחות חשוב עכשיו. בילויים יהיו לי בשפע בעתיד, כרגע אני צריך לבנות את עצמי במועדון - לעבוד קשה, לגלות רציניות, לחיות חיים ספורטיביים ולהיות מקצוען. שלב הבילויים יגיע בשלב יותר מאוחר בחיים - זה כרגע פחות חסר לי".

לסיום, מהו רגע הכי מרגש בקריירה עד עכשיו?
"היו שני רגעים משמחים - עונת הדאבל עם קבוצת הנוער והגביע בשנה שעברה. כשלקחנו דאבל עם הנוער זה היה רגע משמח מאוד - אני חושב שעשינו היסטוריה ונרשמנו בספר ההיסטוריה של בית"ר ירושלים וזה כבוד גדול מאוד לכל מי שהיה שותף להישג הזה. עוד 40 שנה נוכל להתגאות בתואר הזה ולהבין איזה הישג גדול עשינו. הגביע עם הבוגרים היה התואר הראשון שבו ממש הייתי שותף, שיחקתי יותר, הייתי חלק בלתי נפרד מהקבוצה ככה שבגביע הזה הרגשתי מאוד שייך".

קבוצה בעולם?
"ברצלונה"

שחקן בעולם?
"מסי"

שוער בעולם?
"איקר קסיאס ובופון".