המילון המלא לעונת הדאבל - חלק א

מאת שבי כהן, שעה 12:01

2008-06-10 19:30:38

לרגל עונת הדאבל ההיסוטרית של בית"ר ירושלים, כתב שבי כהן את "המילון המלא לעונת הדאבל" בו הוא מסכם מ-א עד ת את העונה ההיסטורית של בית"ר ירושלים עם כל האנשים שהיו שותפים לה * המילון מחולק ל-2 חלק, החלק הראשון מובא בפניכם כעת * להדפיס ולשמור

המילון המלא לעונת הדאבל ההיסטורית
א
אלבארס, כריסטיאן – המגן הצ'יליאני המצוין שהובא בתחילת העונה והיה חידה עבור רוב האוהדים, התגלה די מהר כשחקן מצוין, מגן ימני ברמה גבוהה לליגה שלנו, ששדרג את משחק ההגנה וההתקפה של בית"ר בצורה ניכרת. המבחן שלו יהיה בקיץ הקרוב במסגרת הניסיון השני של בית"ר להשתחל לליגת האלופות. שם נוכל לראות אם מדובר במגן טוב רק ברמה ישראלית או במגן טוב גם ברמה אירופאית.

אמסלם, דוד – הקפטן, הסמל הוותיק, השריד האחרון לגוורדיית השחקנים שהובילה את בית"ר בעשור האחרון. אחרי שכבר נראה כי "מלך ישראל" עומד לפני פרישה וסיום קריירה, הגיע לואיס פרננדז, "המציא" אותו מחדש בתפקיד הבלם, והחיה לו מחדש את הקריירה. הידיעה של כולם שדוד על הספסל לכל מקרה של פציעה או סתימת חורים בהגנה, הרגיעה מאד את המערכת במהלך העונה.

אלברמן, גל - הדינמו האנושי הזה, האנרג'ייזר שלא מפסיק לרוץ לשנייה, האיש שכל צעד שלו על הדשא משדר נאמנות והקרבה, נבחר בכל מקום כמעט כשחקן העונה, בצדק גמור. אלברמן הוכיח העונה שההבאה שלו מספרד הייתה אחד הצעדים החכמים ביותר שעשתה בית"ר כשהתחילה לבנות את עצמה מחדש. אלברמן שיחק כמעט בשלמות את תפקיד קשר ה- 50:50 בכדורגל המודרני תוך הצגת אינטליגנציית משחק ברמה גבוהה. שחקן שעובד ללא הרף במרכז המגרש כשהקבוצה במגננה, ומצטרף להתקפה בתזמון מושלם, שחקן שיודע מה לעשות עם הכדור, יודע להבקיע ולמסור, אך בד בבד יודע גם את עבודת ההגנה, חילוץ הכדורים וסגירה נכונה כשצריך. השקט שלו, הכדורגל הפשוט והיעיל, המחויבות לקבוצה ולחברים, החוכמה, ההבנה של התפקיד שלו, כל המכלול שיש במשחק של הברומטר הזה, הופכות אותו לאחד הברגים המרכזיים בעונת הדאבל ההיסטורית הזו. נתגעגע אליו. מאד.

אירופה – החלום הגדול, הן של הקבוצה והן של השחקנים. את מקומה של מכבי חיפה בעבר, שהיוותה לכוכבים המקומיים תחנת מעבר לקבוצה ביבשת הישנה, תפסה בשנתיים האחרונות בית"ר. היום, שחקן שרוצה לצאת לחו"ל בדלת הראשית מגיע לבית"ר. זה טוב ורע. זה טוב כי כך אנחנו זוכים לראות בטדי שחקנים ברמה של יצחקי, אלברמן, ברוכיאן, בואטנג, תמוז, בן שושן ואחרים. זה רע כי אנחנו לא מספיקים ליהנות מהם, והופ, הם כבר נעלמים. כדי להמשיך ולשרוד במצב הזה חייבת בית"ר מערך סקאוטינג רציני, מערך שיאתר את השחקנים הטובים כבר בגיל 16-17 ויביא אותם אלינו. זו הדרך היחידה במשוואת ההגירה שנוצרה.

ארזי, אלי – ניהל ביד רמה את ענייניה של בית"ר. כל דרך הניהול שלו משדרת אמינות, הוגנות ויושר. הצליח להכניס סטנדרטים מקצוענים למועדון הכי מבולגן במזרח התיכון שזה כשלעצמו הישג בפני עצמו. חייב עדיין לשפר את העבודה מול ההתאחדות ולגרום לאנשים שם להפסיק להתנכל לבית"ר באופן שיטתי.

אבן עזרא, שלום – תובע ההתאחדות, בעל אג'נדה ברורה אותה לא הצליח להסתיר. חיפש כל הזדמנות להעמיד את בית"ר לדין, לפגוע בה ולשבש את הריצה לאליפות. לא הצליח להבין שדרישותיו החוזרות ונשנות, בגיבוי הנהלת ההתאחדות, לעונשי משחקים ללא קהל, הם פגיעה בכדורגל הישראלי ולא רק בבית"ר ירושלים.

ב
בנאדו, אריק – יחד עם אלברמן, בנאדו הוא שחקן העונה שלי. הבלם הוותיק הזה, בקדנציה השנייה שלו בירושלים, היה העונה הבאנקר של שומי בהרכב, כשההתלבטויות הרגילות לגבי ההרכב פוסחות עליו, בצדק גמור. הבחור לא טעה בכלל, נלחם כמו אריה והפגין נחישות ומחויבות מוחלטת לקבוצה ולאוהדים. עצם העובדה שגם בגילו הנוכחי הוא נחשב הבלם הכי טוב בארץ אומרת לזכותו כמעט הכול. נכס אמיתי.

בן יוסף, תומר – התחושה לגבי תומר היא של עונה מבוזבזת. למרות הרצון שלו להוכיח את עצמו בהרכב הראשון, העונה הזו לא קידמה אותו במאומה, אולי להיפך. המאבק חסר הסיכוי מול בנאדו וגרשון, דחקה אותו לעמדת המחליף ולמרות שבהזדמנויות שקיבל הראה שיש על מי לסמוך, התקשה להסיר את החלודה שהצטברה. יחד עם זאת, במשחקים ששיחק הוכיח שמדובר בבלם מעולה, אחד הטובים שיש בארץ. עוד עונה חלפה ועדיין חובת ההוכחה מוטלת על כתפיו.

בואטנג, דרק – כשבואטנג רוצה, כמו בהמון משחקים העונה, הוא נמצא בשתיים-שלוש דרגות מעל הליגה הישראלית. היו משחקים העונה שחשבתי לעצמי איך הבחור הזה משחק בליגה זניחה במזרח התיכון ולא בליגה האיטלקית או האנגלית. הבעיה שלא תמיד הוא רצה ולכן היחס כלפיו היה קצת אמביוולנטי. אם מסתכלים על היכולת הטובה שלו ברוב שלבי העונה ניתן לקבוע בוודאות שבואטנג היה הזר הטוב ביותר ששיחק העונה בישראל, אולי הטוב ביותר בכלל בשנים האחרונות. השער שלו נגד מכבי חיפה בקרית אליעזר, שער העונה של בית"ר, הוא דוגמא לשילוב בין היכולות ההגנתיות וההתקפיות האדירות של הגנאי. נקווה שאף קבוצה באירופה לא תצליח לחטוף אותו כי ליפול עוד פעם על שחקן אדיר כזה נראה כמו משימה בלתי אפשרית.

ברוכיאן, אבירם - אם למישהו עוד היה איזשהו ספק (לנו לא היה), הגיעה העונה הזו והוכיחה שאבירם ברוכיאן עשה העונה את קפיצת המדרגה הגדולה ביותר בבית"ר. משחקן שהיה עד העונה כישרון גדול אבל בוסרי, הפך העונה אבירם לשחק מוביל, שחקן של מאני טיים, חלק מרכזי מאד בדאבל ההיסטורי של בית"ר. משבוע לשבוע הפך לנגד עינינו האחיין של, מדריבליסט שמשחק רחוק מהשער, לשחקן חכם, למוסר הכדורים הכי טוב בארץ ולשחקן עם סיומת נהדרת ליד השער. מסירות העומק שלו, הפכו למסירות אומן שמבין את המשחק וחי אותו ברמה הגבוהה ביותר. נכון להיום, ברוכיאן הוא אחד הקשרים הטובים בארץ אם לא הטוב שבהם.

בן שושן, עמית – החתימה הצפויה שלו בבלגיה היא ההוכחה הטובה ביותר להתקדמות העצומה שעשה הבחור הרציני הזה העונה, עוד תוצר של מחלקת הנוער שלנו. בשערים שלו במהלך העונה הוכיח בן שושן את יכולתו הן כסקורר במרכז הרחבה והן כשחקן קו שיודע בתזמון מצוין להיכנס לרחבה ולהפתיע הגנות. בן שושן התחזק העונה פיזית ובניגוד לעונות קודמות, המאבקים הפיזיים שלו עם מגינים הסתיימו לרוב בניצחון שלו. היתרון הגדול של בן שושן זה האופי הנוח שלו שעזר לו לא להישבר אף פעם, להאמין בעצמו גם בתקופות הקשות ולעבוד קשה כדי לתפוס את המקום בו הוא רוצה להיות. וזה הצליח. בן שושן תפס מקום בהרכב הראשון של בית"ר בזכות ולא בחסד. בזכות עבודה קשה, בזכות נחישות, בזכות אופי נוח ובזכות התוצרים על המגרש.

ג
גרשון, שמעון – בשקט בשקט, בלי הרבה טרארם מסביב, נתן שמעון גרשון עוד עונה טובה מאד במרכז ההגנה של בית"ר. מיקום, ניסיון וקור רוח, תכונות מחויבות המציאות עבור בלמים, אותם יש לגרשון בשפע, גרמו להגנה של בית"ר להיראות כמעט בלתי עבירה העונה. העונה הוכיח הבלם הוותיק שלמרות שהרבה אנשים חיכו לו בפינה, הוא עדיין אחד משלושת הבלמים הכי טובים היום בארץ.

ה
הפסקת חשמל – האירוע הביזארי של השנה. משהו שקורה פעם בכמה שנים, חבל רק שקרה במשחק עם האווירה הכי מדהימה שהייתה בטדי בשנים האחרונות. כוח עליון שלא היה תלוי בבית"ר או אוהדיה אבל אפשר לכל מחפשי רעתה של בית"ר לדרוש עונשים מעונשים שונים, דבר שהביא לידי אבסורד את היחס לו זכתה בית"ר השנה בתקשורת ובהתאחדות.

ו
ורד, עידן - אין דבר שמשמח יותר אוהד כדורגל, בטח ובטח עבור אוהדי בית"ר, מלראות שחקן נוער צעיר ומוכשר תופס מקום של כבוד בקבוצה הבוגרת. בדקות שקיבל באשדוד ובמשחק הנעילה נגד סח'נין, הוכיח הילד שיש למה לחכות. עכשיו הכדור בידיים שלו. בעונה הבאה הוא עולה לסגל הבוגר ואת ההזדמנויות שלו הוא יקבל. אם תהיה לו מספיק סבלנות לעבור חוויות ספסל לא נעימות, הוא יכול להתפתח למימדים של אבירם ברוכיאן, עמית בן שושן או ברק יצחקי. אם לא, ייפלט לליגה עוד מאור מליקסון. הכול בידיים של הילד ויועציו.

ויסה, ג'וניור – הקהל של בית"ר, כמו גם הצוות המקצועי, עשה עוול לפרואני הצעיר. נסיבות הבאתו (המחליף של מילו), גילו הצעיר, חוסר ניסיונו מחוץ לגבולות ארצו והעמדות הרבות בהן שיחק בבית"ר, לא נתנו לו צ'אנס להצליח. כישרון יש לויסה, את זה רואים בכל תנועה ובכל מסירה, ולכן, למרות חוסר ההצלחה להטביע חותם השנה, צריך לתת לו הזדמנות אמיתית. קנייה שלו והשאלה לעונת התחשלות בליגת העל, בקבוצה בה ישחק 25-30 משחקים בעונה, יכולה להיות החלטה כלכלית ומקצועית משתלמת ביותר.

ז
זיו, יואב – את העונה הנוכחית יעדיף יואב זיו לשכוח. חצי עונה בזבז יואב על ניסיונות למצוא קבוצה בחו"ל ועוד חצי עונה על ניסיונות (מוצלחים) להתאושש מהמשבר. ועדיין, למרות הביקורת, אין לכדורגל הישראלי מגן טוב יותר מיואב זיו כמו שאין לו שחקן רב-גוני יותר ממנו. מעבר ליכולת המוכחות, זיו הביא העונה לבית"ר המון דברים ששחקנים אחרים לא הביאו, אם זה זיקה למועדון, חיבור עם אוהדים, מלחמה ללא פשרות, נשמה, ועוד דברים נוספים שלא נמדדים בסטטיסטיקות. עם כל הביקורת על היכולת שלו העונה, יואב זיו הוא חלק בלתי נפרד מבית"ר ירושלים, שחקן אהוב ונשמה אמיתית, שיהפוך, כך כולנו מקווים, לסמל ולקפטן הבא, אחרי שכולם יעזבו לנסות את מזלם בחו"ל.

זנדברג, מיכאל - לאחר עונה מצוינת, בה נבחר לשחקן העונה, חלה העונה נסיגה ניכרת ביכולתו. יכול להיות שזו שיטת המשחק של שום, שפחות מתאימה לכישוריו, ויכול להיות שזו ירידה טבעית שבאה אחרי עונת שיא. בכל מקרה, את הווינריות שלו, את הרצון ואת התשוקה הוא לא איבד, מה שחיפה על היכולת המקצועית הפושרת. את היותו הקמע הבלתי רשמי של ליגת העל (5 אליפויות בחמש השנים האחרונות), אף אחד כבר לא ייקח ממנו. לקראת העונה הבאה יצטרך מיכאל להמציא את עצמו מחדש, כי אם לא, יבלה הרבה יותר מידי לסטנדרטים שלו על הספסל.

ט
טל, עידן – מרחק גדול עבר טל מאז שריקות הבוז הצורמות במשחק הביתי נגד הרצליה, אי שם בחודש ספטמבר, ועד למעמד האיתן בו סיים את העונה. עידן הגיע עם המון תקוות אבל הקושי שלו להיכנס לכושר משחק אחרי הפיאסקו באנגליה, גרמו לקהל לתהות לשם מה הובא הרכש היקר והאם זה השחקן שהיה חסר לבית"ר. ככל שהלכה והתקדמה העונה הבינו גם יושבי היציעים שהווינר הגדול והמנוסה הזה, מביא לבית"ר משהו שלא היה לה הרבה שנים – אופי של קילרים. המחויבות של טל למשחק, לניצחון, לקבוצה ולקהל היא משהו נדיר שלא רואים בכדורגל שלנו כל יום. הבחור בן 32 ונותן הרגשה כאילו אתמול עלה מהנוער. ה"ילד" עבר כבר הכול בכדורגל, גם אצלנו וגם מעבר לים, ועדיין נלחם כאילו הוא צריך להוכיח את עצמו מחדש בכל משחק. השנה ראינו בבירור את קפיצת המדרגה שעשתה בית"ר, לא רק אבל הרבה מאד בזכותו של טל, שהפך את בית"ר מקבוצה טובה, אפילו מצוינת, אבל שבירה ולא דורסת, לקבוצה חזקה, קבוצה עם אופי מברזל.

טרטיאק, סרגיי – אחד הדברים המשמחים ביותר לאוהד שמלווה את הקבוצה שלו עשרות שנים, זה לראות את שחקני העבר, האגדות עליהם גדל, פורשים ומשתלבים בתפקיד ניהולי/מקצועי בקבוצה. מינויו של טארטיאק הגדול לעוזר המאמן בקבוצה הבוגרת הוא תהליך טבעי שחייב להיות בכל אגודה שמכבדת את עצמה. אישיותו של טארטיאק מתאימה כל כך לתפקיד העוזר וכאילו נתפרה למידותיו. אם שום יישאר או ילך בעתיד הקרוב או הרחוק, האיש השקט, הסמכותי והנאמן הזה צריך להישאר חלק בלתי נפרד מהאגודה, כמו שקורה עם קורנפיין, איתן מזרחי, סמי מלכה, טלסניקוב ואחרים.

י
יצחקי, ברק – את שיר ההלל ליצחקי כתבתי כבר בטור הפרידה ממנו כאשר עזב לגנק, ואותנו השאיר עם בור בלתי ניתן לסגירה בהתקפת בית"ר. געגועיו של רומולו לשותפו בחוד ההתקפה מעידים על חסרונו יותר מאלף עדים. למרות שעזב בשלב מוקדם יחסית, חלקו בדאבל חשוב ומרכזי, במיוחד אם נזכור את שער הניצחון בבלומפילד נגד הפועל ת"א במחזור השני. האם נראה אותו איתנו חזרה בשנה הבאה? הלוואי.