איציק קורנפיין - הכי בית"רי שיש

מאת שגיא חן

2007-06-25 00:00:00

לקראת עונת הכדורגל 2007-08, החליט הצוות המקצועי של האלופה בית"ר ירושלים להביא שוער זר בכדי שיתחרה עם איציק קורנפיין. קורנפיין הבין כי לא בונים עליו לשחק בהרכב הראשון, והחליט לפרוש סופית מכדורגל ולעבור לתפקיד ניהולי בבית"ר ירושלים. לאחר 12 שנים בשער הקבוצה, מתוכם 6 שנים כקפטן, נגמר עידן בבית"ר ירושלים – איציק קורנפיין הוא כבר לא חלק מבית"ר ירושלים, לפחות לא בכל הקשור לסגל השחקנים. בית"ר.נט גאה להציג: פרידה מאיציק קורנפיין, אגדה בית"רית אמיתית, והאיש שלעולם לא נשכח.

ב-20 באוקטובר 1996 התארחה קבוצת הפאר האנגלית מנצ'סטר יונייטד, אצל קבוצת ניוקאסל שנחשבה לנחותה ממנה (על אף שהתמודדה בצמרת). התמודדות זו התרחשה חודשיים בלבד אחרי שהביסה מנצ'סטר את אותה ניוקאסל 4-0 במשחק מגן הצדקה האנגלי. למרות התחזיות המוקדמות שטענו כי היונייטד יחזרו על התצוגה ממגן הצדקה, ניוקאסל הביסה 5-0 את השדים האדומים בתצוגה בלתי נשכחת. לאחר המשחק התראיין המנג'ר האגדי של היונייטד, אלכס פרגוסון, ונשאל מהי תחושתו לאחר ההפסד. פרגוסון הישיר מבט למראיין וענה: "זהו עוד יום בהיסטוריה של מנצ'סטר יונייטד", ופינה את עמדת השידור. הכי חד, הכי ישר, הכי גאה, הכי שחצן, הכי נכון. ובאמת, פרגוסון צדק. זה באמת היה עוד יום, שכן אפילו באותה העונה זכתה יונייטד באליפות הליגה. אבל למרות זאת, יש ימים שעליהם כבר אי אפשר לומר שזהו "עוד יום בהיסטוריה של מועדון כדורגל". יום שכזה הוא ה-19 ליוני, שנת 2007.

כולם ידעו שזה בדרך. השמועות רצו כבר מספר שבועות קודם לכן. ידענו שרוצים להביא זר בדיוק על העמדה שלו. אבל עדיין, שום דבר לא יכל להכין שום אוהד בית"ר לתחושה שהוא הרגיש באותו היום בדיוק בשעה 17:00, בזמן ששמע סופית ורשמית את ההודעה: איציק קורנפיין פורש מכדורגל. לא, זוהי לא דרמטיות-יתר של כותב מאמר. זוהי התחושה האמיתית של כל אוהד ואוהד של בית"ר ירושלים, כששמע את קורנפיין במהלך מסיבת עיתונאים צנועה בחדר קטן במשרדי בית"ר המפוארים, קורא מן הדף את הודעת הפרישה הרשמית שלו מכדורגל, באותו קור הרוח שכל כך איפיין אותו לאורך כל הקריירה. מחוץ לחדר כ-20 אוהדים צעקו, השתוללו ודרשו מאיציק להישאר, חלקם אף פרץ לחדר במהלך מסיבת העיתונאים וניגש לאיציק. אך כאמור, איציק לעולם לא מאבד את קור הרוח, והוא פשוט ביקש מהם לא להפריע והבטיח לצאת אליהם לאחר מכן. האוהדים צייתו, ואיציק המשיך. בלי דמעות, בלי רגשנות, פשוט הקריא את ההודעה, שתיכנס לדפי ההיסטוריה של בית"ר כאחד הרגעים המעצבים שלה ושל אוהדיה.

איציק לא היה עוד שחקן בבית"ר ירושלים, הכל חוץ מזה. כמה שחקנים שיחקו במועדון 12 שנים ברציפות? כמה שחקנים באמת מזוהים עם המועדון ברמה כזו? כמה שחקנים נשארו בבית"ר גם ברגעים הקשים ביותר שלה? תשאלו כל אוהד וכל שחקן ששיחק איתו, והם יגידו לכם חד משמעית, שאיציק קורנפיין הוא דמות יוצאת דופן בכדורגל הישראלי, דמות להערצה. אם תחשבו על זה, חלק גדול מאוהדי הקבוצה הצעירים, כלל לא זוכרים את בית"ר ירושלים בתקופת טרום-קורנפיין. מבחינתם, איציק היה מאז ומתמיד שוער הקבוצה. מדובר בשוער אדיר, בעל אינסטינקטים חייתיים. כל אוהד בית"ר מכיר את התחושה, כשבכדור חופשי של היריבה איציק כאילו "נתקע" על קו השער, אבל לאחר מכן מספק תמיד עצירות גדולות, וגורם לכולם להבין, שהוא פשוט חושב שונה מכולנו, חכם יותר מכולנו. אבל זה לא רק עניין איכות הכדורגל והנאמנות שלו, ממש לא. איציק קורנפיין הוא אישיות יוצאת דופן בכל אלמנט. כמה שחקני כדורגל אתם מכירים, שבזמן קריירת המשחק שלהם השיגו תואר אקדמאי שני, ועוד במקצוע נחשב וקשה כמו מנהל עסקים וכלכלה? אני אעזור לכם - אחד בלבד, אותו אחד שעליו נכתבות שורות אלו. האישיות הקוסמת של איציק מקרינה הרבה מעבר להשכלה האקדמית שלו. היא התבטאה גם בכושר הביטוי הגבוה בו הוא ניחן, הכנות והישירות בכל פעם שדיבר או התראיין, ובצניעות והענווה שלוותה את האיש, שמעולם לא היה בליין או חיית מסיבות, העדיף להשקיע את חייו בלימודים ובחיי המשפחה, וכבר בגילו כיום הוא אב לארבעה ילדים. כשאיציק קורנפיין הגיע לבית"ר, זה היה נראה כאילו הוא הכי רחוק מבית"ר והמהות שלה, הכי רחוק מהסטריאוטיפ המוכר על בית"ר והאנשים המזוהים איתה. עם השנים גילינו, שההיפך הוא הנכון - איציק קורנפיין הוא הכי בית"רי שיש.

הבית"רי הדגול קורנפיין החל את דרכו, כמה אבסורדי, דווקא באדום - במדי היריבה העירונית הפועל ירושלים, בה שיחק החל מקבוצות הילדים. במספר מקרים בעבר סיפר קורנפיין כי בהתחלה שיחק כמגן, אבל לדבריו היה "חלש להחריד" בתפקיד, ובשל כך החליט על שינוי - לעבור לשחק בשער. השינוי התברר כמוצלח ביותר, ואיציק אף הפך לשחקן קבוע בנבחרות הנוער של ישראל, כשהוא מתחרה על אפודת השוער הראשון עם שביט אלימלך, אז שחקן נוער במכבי ת"א. באותה העת לא ידעו השניים על הדרך בה הקריירות שלהם יצטלבו שוב מספר שנים מאוחר יותר, כפי שיפורט בהמשך. בעונת 89-90, מבלי שהספיק להופיע בבוגרים של הפועל ירושלים, עבר קורנפיין לקבוצת הפועל טבריה, שבדיוק ירדה לליגה השנייה - מעבר שנכפה עליו עקב שירותו הצבאי. לאחר עונה אחת חזר קורנפיין לקבוצת האם שלו, ושיחק לראשונה בקריירה שלו בליגה הראשונה. בתום עונה אחת שוב עבר קורנפיין קבוצה, והפעם להפועל ר"ג, בשורותיה שיחק במשך 2 עונות (91-92, 92-93) - שתיהן בליגה השנייה. בעונת 93-94 עבר קורנפיין להפועל פ"ת, אז קבוצה בכירה בליגה הראשונה, אך שימש רק כמחליף לשי הס.

בעונת 94-95 הגיעה נקודת המפנה בקריירה של קורנפיין, שנחשב עד אז כשוער סביר - אך לא מעבר. לאחר השנה בהפועל פ"ת, החליט יצחק שום, אז מאמן בית"ר ת"א, ללכת על קורנפיין כשוער הראשון של קבוצתו. בדומה לאלימלך, זה לא יהיה המפגש האחרון של קורנפיין עם שום במהלך הקריירה, וגם לכך עוד נגיע. באותה העת ההחתמה של קורנפיין נתפסה הימור מצידו של שום, אבל התברר כי ההימור הצליח בענק - קורנפיין הציג יכולת מעולה, היה גורם משמעותי בהישארות בית"ר ת"א בליגה העליונה ונבחר לשוער העונה בליגה הראשונה. בתום העונה ההיא, הפך בין רגע קורנפיין לסחורה החמה ביותר בשוק השוערים הישראלי, יחד עם שוער צעיר נוסף - אותו שביט אלימלך, שאז שיחק במדי עירוני ראשל"צ. לבית"ר ירושלים הגיע מאמן חדש, אלי כהן, שהחליף בבית"ר את יוסי מזרחי לאחר שאימן בעונה שלפני כן את אותה עירוני ראשל"צ. באחת ההחלטות הראשונות שלו בתפקיד, החליט כהן להיפרד מהשוער הראשון של בית"ר בעונה הקודמת, גיורא אנטמן. העדיפות הראשונה של כהן לתפקיד שוער בית"ר הייתה דווקא לאלימלך, שכן אותו הכיר כהן טוב מאוד לאחר שהיה מאמנו. כהן הלך על אלימלך בכל הכוח, אבל התפתחויות מסובכות מול הנהלת ראשל"צ גרמה לאי שחרורו מהקבוצה באותה העונה, ולמעשה בלית ברירה - החתים כהן את קורנפיין כשוער בית"ר ירושלים, במה שהיא אולי החתמת ברירת-המחדל הטובה ביותר בתולדות המועדון. אלימלך, אגב, נשאר עוד עונה בראשל"צ ולאחר מכן עבר להפועל ת"א, בה שיחק 11 שנים. אין ספק שהמעבר של קורנפיין לבית"ר על חשבון אלימלך, שינה את פני המועדונים של בית"ר ירושלים והפועל ת"א לנצח.

כבר בעונתו הראשונה הציג קורנפיין יכולת מצויינת בשער בית"ר ירושלים, שכללה את רפרטואר העצירות האינסטינקטיביות שלו, ואת משחק האחד-על-אחד הכמעט מושלם שלו. קורנפיין היה חלק מרכזי בקבוצה שהובילה את הטבלה בחלקים גדולים של העונה, ואף הוכתרה כ"אלופת החורף" - כלומר, מובילת הליגה לאחר מחצית העונה (15 מחזורים). לבסוף בית"ר בעלת הסגל הקצר באותה השנה, התדרדרה משמעותית ביכולתה וסיימה במקום השלישי בלבד, כשמכבי ת"א זוכה באליפות. למרות האכזבה מסיום העונה החלש, בבית"ר הרגישו שנבנה שלד מצויין לשנים הבאות, וחלק מרכזי בו היה קורנפיין, שכבר סומן כשוער לשנים רבות. ואכן, התחושות היו נכונות - בעונה שלאחר מכן בית"ר עשתה שינויים מועטים בקבוצה, העיקריים שבהם בהחתמת איציק זוהר, ניר סביליה וז'אן טלסניקוב. ואכן, באותה עונת 96-97, זכתה בית"ר באליפות השלישית בתולדותיה, תוך שהיא מציגה הגנת ברזל בראשות קורנפיין, שספגה את מספר השערים הנמוך ביותר בליגה באותה עונה. במהלך העונה, אף שבר קורנפיין את שיא רצף הדקות ללא ספיגה של שוער, שנקבע רק שנה לפני כן ע"י שורה אובארוב, והעמיד אותו על כ-600 דקות. משחק ההגנה של בית"ר באותה עונה היה כמעט מושלם, והקבוצה התבססה בעיקר על ההגנה החזקה שלה, בשילוב התקפות מתפרצות קטלניות. היטיב קורנפיין בעצמו לבטא זאת באחד מראיונותיו לאחר משחק באותה העונה:"קבוצות באות לשחק נגדנו סגור, אנחנו סוגרים את המשחק ונותנים להם ליזום מעט. הן מתחילות לחשוב שאולי השד לא כל כך נורא, והן פותחות - ואז הן מקבלות" - וכך באמת היה לאורך כל אותה עונה אדירה. נקודה פחות נעימה באותה העונה, במיוחד מבחינת קורנפיין, הייתה דווקא בתחילתה, במשחק בסיבוב המוקדמות של גביע אופ"א מול בודו גלימט הנורבגית. הקבוצה האלמונית הגיעה למשחק בטדי כשבתקשורת היא מכונה "קבוצת דייגים", אך למרות זאת ניצחה את בית"ר בתוצאה 5-1 - במה שהוא עד היום ההפסד הגבוה ביותר שספגה בית"ר בטדי אי פעם. נקודת אור אישית של קורנפיין בעונה, הייתה הופעת הבכורה במדי נבחרת ישראל, במשחק הביתי מול לוקסמבורג. למרות זאת, במהלך כל הקריירה רשם קורנפיין 5 הופעות בלבד במדי הנבחרת, כשאין עוררין שלאורך רוב השנים היה ראוי בהחלט למקום בהרכבה.

בעונה לאחר מכן, עונת 97-98, כבר השלימה בית"ר את מה שנקרא בארה"ב Back to Back - אליפות שניה ברציפות. בית"ר שוב עברה חילופי מאמנים, כשדרור קשטן החליף את אלי כהן, שעבר להפועל ת"א. עם חילופי המאמנים הגיע גם שינוי קיצוני בשיטת המשחק של הקבוצה - מכדורגל מעט יותר הגנתי שהתבסס על התקפות מתפרצות בעיקר, לכדורגל התקפי עם המון שערים. כתוצאה מכך, בית"ר גם ספגה יותר שערים, אבל זה לא הפריע לאיציק להמשיך ולהציג יכולת מצויינת לאורך כל אותה העונה, שבה דרסה בית"ר כל יריבה שעמדה מולה, עם שלישיות, רביעיות, חמישיות ואפילו שביעייה אחת. במחזור ה-21 של אותה עונה, מיד עם פתיחת משחק החוץ בבאר שבע, כדור שהתגלגל לעבר שער בית"ר גרם לקורנפיין להתכופף ולנסות לקלטו, אך למזלו הרע של קורנפיין גבו נתפס במהלך הירידה לכדור, שנכנס לשער. קורנפיין הוחלף מיידית בשוער השלישי משה גריף (השוער השני, גיא גריף, היה פצוע אף הוא), ולא היה שותף באחד הדרמות הגדולות של אותה עונה - בית"ר, שירדה למחצית בפיגור 2-0, ב-10 שחקנים לאחר הרחקת אבוקסיס ועם השוער השלישי בשער, ניצחה את המשחק בתוצאה 5-2 והוכיחה לכולם מי הקבוצה הטובה בארץ. במחזור ה-29 של אותה העונה, שיחקה בית"ר את אחד ממשחקיה המוכרים ביותר אי פעם - מול בית שאן בקריית אליעזר, במה שנודע לימים כ"משחק השרוכים", בו שחקני בית שאן בדקות האחרונות, במצב של 2-2 (בו בית"ר יורדת למקום השני בטבלה, מתחת להפועל ת"א) פשוט ויתרו על המשחק ונתנו לשחקני בית"ר להבקיע ולזכות באליפות. את המהלך של שער הניצחון באותו המשחק החל... איציק קורנפיין, שבמהלך נואש הצטרף להתקפת הקבוצה, ובעט כדור שנהדף לרגלי פישונט, שבעט פנימה. בסיום עונה זו כאמור, זכה קורנפיין באליפות שנייה בקריירה שלו, וביסס את מעמדו כאחד השוערים הטובים ובעיקר היציבים בליגה. בעונה זו גם זכתה בית"ר בגביע הטוטו, לאחר ניצחון 3-1 בגמר מול מכבי ת"א.

בעונת 98-99, החלה ירידה ביכולת של בית"ר, ירידה שנמשכה כמעט 9 שנים, שהיו רצופות אכזבות וללא כל תואר. כבר בתחילת העונה נראה היה שזו לא תהיה שנה בית"רית במיוחד, כשבית"ר הובסה 6-0 בליסבון במסגרת מוקדמות ליגת האלופות, כשבשער כמובן עמד קורנפיין. את העונה סיימה בית"ר במקום הרביעי, כשהיא גם מגיעה עד לגמר הגביע, בו הפסידה בפנדלים לאחר 1-1 בתום 120 דקות. בעונת 99-00 כבר עברה בית"ר זעזוע משמעותי, כשאלי אוחנה, שפרש סופית רק במהלך העונה החולפת, התמנה למאמן הקבוצה, שבנוסף ספגה קיצוץ משמעותי בתקציבה. הקבוצה סיימה את העונה במקום החמישי, כשבגביע היא שוב מגיעה לגמר, ושוב פוגשת את... הפועל ת"א. הפעם הגמר היה מותח במיוחד, כשויקטור פאצ'ה השווה את המשחק פעמיים בדקות קריטיות ביותר - בפעם הראשונה בתוספת הזמן של המשחק, ובפעם השנייה בדקה ה-120, לקראת תום ההארכה. בשער השוויון השני, הדרמטי ביותר במשחק, היה לקורנפיין חלק משמעותי ביותר, כשעלה שוב להתקפה בכדי לנסות להציל את המצב, ושוב עשה זאת - נגיחה שלו לאחור הגיעה אל גולן דרעי, שהחזיר את הכדור לכיוון השני, שם ניצב פאצ'ה שנגח לחיבורים, במה שהיווה סיום אדיר לאחד הגמרים הדרמטיים בתולדות המפעל. את המשחק שוב הפסידה בית"ר להפועל ת"א בפנדלים בלבד, ולמעשה זו הייתה הפעם האחרונה בה קורנפיין הגיע לגמר גביע כשחקן. גביע המדינה הוא התואר היחיד בישראל בו לא זכה קורנפיין.

אם דיברנו על זעזוע, אז בעונה הבאה, 00-01, עברה בית"ר זעזוע גדול עוד יותר - הקבוצה נרכשה על ידי המליונר, גד זאבי, אלי גוטמן מונה למאמן והקבוצה רכשה כוכבים רבים, כמו ג'ובאני רוסו למשל. בעמדת השוער איש לא חשב לגעת - לא היה כבר ספק לאף אחד, שאין ראוי מקורנפיין ללבוש את חולצת השוער עם המנורה על החזה. הקבוצה הוכתרה בתקשורת כ"קבוצת החלומות" ולאיש לא היה ספק כי היא תזכה באליפות, אך במהלך העונה הקבוצה התפוררה לאט לאט, ולא רק שלא זכתה באליפות, היא סיימה את העונה במקום החמישי בלבד, כשבמהלכה נשלח גוטמן הביתה בבושת פנים, וראתה מרחוק את מכבי חיפה דוהרת לאליפות. בעונה זו חזרה הפציעה בגב להציק לקורנפיין, שנאלץ להחמיץ לא מעט משחקים במהלכה - אך למזלה של הקבוצה, היא גילתה את השוער המחליף, אוהד כהן, שהציג עונה אדירה והפך לאחר מכן לשוער הראשון של מכבי פ"ת. במהלך העונה היה שותף קורנפיין לעוד אחד מרגעי השפל בקריירה שלו, כשספג שביעייה ממכבי ת"א. דווקא תמונה אחת ממשחק זה, שמופיעה בצד כתבה, המראה את איציק עם מבט מדוכא על פניו, מסבירה יותר מהרבה דברים אחרים את הקשר של האיש עם בית"ר - שאר השחקנים טיילו על המגרש ורק חיכו שהמשחק יסתיים, ורק איציק נלחם ונלחם, והיה היחיד שההפסד פשוט כאב לו, היחיד שלקח ללב. באמת תמונה השווה 1000 מילים.

הקיץ שבסיום אותה העונה היה אחד הקשים בתולדות בית"ר ירושלים, אם לא הקשה ביותר: גד זאבי נקלע לקשיים כלכליים ולא יכל לתקצב את הקבוצה, שעמדה על סף פירוק. הקבוצה שחררה שחקנים באופן סיטוני, וגם שחקנים מובילים התגלו כפחדנים גדולים, וכך קרה ששחקנים בסדר הגודל של רוסו, אלון מזרחי ויוסי אבוקסיס ברחו מהקבוצה, דווקא בשעתה הקשה ביותר. אבל לא איציק. כבר ציינתי, שאיציק הוא לא עוד שחקן כדורגל, הוא משהו אחר. באותה העת איבדה מכבי חיפה את שוערה הראשון, ניר דוידוביץ', שנפצע קשה במשחק הנבחרת מול ספרד. האופציה הראשונה של חיפה להחליף את דוידוביץ' הייתה קורנפיין. חיפה פנתה לקורנפיין והציעה לו שכר כמעט כפול מזה שהרוויח בבית"ר ירושלים, ובית"ר עצמה היתה מוכנה להשאילו בחינם בכדי לשחרר עוד קצת מזומנים מתקציבה. קורנפיין לא יכל אפילו לחשוב על להסכים להצעה, דחה אותה על הסף, הצהיר שהוא נשאר בבית"ר ואף הסכים לקצץ בשכרו כדי להקל על התקציב. רבים טוענים, כי ברגע זה הפך קורנפיין מעוד שחקן טוב בבית"ר ירושלים, לסמל בית"רי לכל דבר ועניין. את עונת 01-02 פתחה בית"ר רק במחזור הרביעי, כשבהרכבה המון שחקנים לא מוכרים ואף אנונימיים, אך מעל כולם ניצב קורנפיין, שלראשונה בבית"ר קיבל בקביעות את סרט הקפטן. הקבוצה התחזקה לאט-לאט במהלך העונה, ולבסוף הצליחה להינצל מחזור לפני הסיום מירידה, שהייתה נראית כבלתי נמנעת, ואף הצליחה להגיע עד לחצי גמר גביע המדינה.

בעונת 02-03 עברה בית"ר שינויים רבים בסגל השחקנים, כשקורנפיין הוא כבר מזמן אחד העוגנים החשובים בהרכב. את העונה המאכזבת והסתמית סיימה בית"ר במקום ה-9 והמאכזב, ולכן בעונת 03-04 הלכו בבית"ר על שינוי קונספציה - אלי אוחנה חזר לאמן את הקבוצה, וביחד עם הבעלים הוחלט להתבסס על שחקנים צעירים, בשילוב קורנפיין ואמסלם הותיקים. לאחר מספר מחזורים, כשראו כי לצעירים יהיה קשה מאוד להשאיר את בית"ר בליגה, צורף אבי נמני לקבוצה, שלבסוף סיימה במקום התשיעי - זהה לעונה הקודמת, ובתום העונה הזו, השלים קורנפיין שנתיים רצופות ללא אף היעדרות במשחק ליגה. עונת 04-05 כבר הוותה התקדמות משמעותית לקבוצה, שסיימה במקום הרביעי, כששוב קורנפיין משמש כשוער הראשון ללא עוררין. לעונת 05-06 התכוננה בית"ר כרגיל, והתחזקה מעט כפי שיכלה, במטרה לנסות להתברג בצמרת. אבל אז, או אז, הגיע הזעזוע הגדול מכל: מספר ימים לפני המחזור הראשון בעונה, רכש ארקדי גאידמק את הקבוצה. הדבר גרם לשינוי סדר גודל השחקנים שהגיעו לקבוצה, שהתחזקה בפגרת החורף ב-4 זרים מהרמה הגבוהה ביותר. את העונה סיימה בית"ר במקום השלישי, במה שסיים מספר שנים בינוניות פלוס של הקבוצה, ובכלל זאת גם של קורנפיין, שלמרות הכל היה תמיד בין הבולטים בשורותיה. אבל כולם ידעו שהשינוי האמיתי יהיה לקראת העונה הבאה - שנת ה-70 לבית"ר ירושלים.

בית"ר ירושלים של עונת 06-07 לא דמתה כלל לקבוצה שהייתה בעונה לפני כן. שחקנים בקליבר גבוהה ביותר, כמו שמעון גרשון, מיכאל זנדברג וטוטו תמוז צורפו לקבוצה, כשרובם ככולם מציינים את קורנפיין כדמות מרכזית בהחלטתם להגיע לבית"ר, וגרשון אף סיפר כי הוא התייעץ איתו המון לפני המעבר. למרות גילו המתקדם יחסית, לא הייתה כל כוונה להחליף את קורנפיין בשוער אחר, ואיציק החזיר על כך בענק, כשנתן את אחת מעונות השיא בקריירה שלו והיה בורג חשוב בזכייה של בית"ר באליפות החמישית שלה. בדיעבד ניתן להשוות את העונה הזו למחזה הכתוב כראוי, בו הגיבור הגדול מגיע לסצינת הסיום הגדולה ונותן את הופעת חייו. כבר במהלך העונה החלו לחשושים על כך שבעונה שלאחר מכן ייתכן ונראה שוער זר בשער הבית"רי. הלחשושים הפכו למציאות, כאשר הצוות המקצועי בעונת 07-08, המאמן יצחק שום והמנג'ר גיורא שפיגל, הודיעו רשמית לקורנפיין על כוונתם להביא שוער זר, וזה מצידו ביקש זמן לחשוב על עתידו. לאחר שבועיים של חופשה, חזר קורנפיין לארץ והודיע רשמית - אני לא מוכן לסיים את הקריירה שלי בישיבה על הספסל. המשמעות - לאחר 17 שנים בקבוצות בוגרים, ולאחר 12 שנים בבית"ר ירושלים, איציק קורנפיין פורש מכדורגל. אותו יצחק שום, שהפך את קורנפיין משוער ליגה רגיל לשוער הבכיר שהוא, הוא זה שבעקיפין גם גרם לפרישתו. כפי שהובטח לו ע"י היו"ר אלי ארזי, וכפי שדרש הבעלים ארקדי גאידמק, לקורנפיין ניתן תפקיד המנכ"ל מיד עם פרישתו, וכך הגיעה לסיומה קריירה מפוארת של איש גדול.

בחודש ספטמבר 2008, יממה לאחר המחזור הראשון של עונת 2008-2009, מונה איציק קורנפיין ליושב ראש בית"ר ירושלים וזאת לאחר שהיושב ראש הקודם אלי ארזי פוטר ע"י הבעלים ארקדי גאידמק. שנה וחודשיים לאחר שנאלץ לפרוש ע"י גיורא שפיגל ויצחק שום, הפך הסמל הגדול ליושב-ראש הכי אהוב שהיה בשנים האחרונות בבירה ולשחקן הראשון שהופך ליושב ראש בבית"ר ירושלים. שבוע לאחר מינויו של קורנפיין, פוטר המאמן יצחק שום ע"י ארקדי גאידמק ובכך נסגר המעגל עבור קורנפיין.

בסה"כ במהלך הקריירה שלו, עבר איציק קורנפיין, יליד ה-24.9.71, ב-6 קבוצות שונות, אך כאמור את החלק העיקרי בבית"ר ירושלים. ב-15 עונותיו בליגה הבכירה שיחק קורנפיין 428 פעמים, כשבכלל זאת רשם קורנפיין 366 הופעות במהלך 12 שנותיו בבית"ר ירושלים, והוא מדורג חמישי בכל הזמנים במועדון מבחינת מספר ההופעות, כשמקדימים אותו רק מלמיליאן, חנן אזולאי, יצחק ז'אנו ויוסי מזרחי. במהלך הקריירה שלו, הצליח קורנפיין לשמור 137 פעמים על רשת נקייה, כלומר לא לספוג שער במהלך משחק, וזה מציב אותו במקום השמיני בקטגוריה זו בכל הזמנים. הקטגוריה בה איציק שולט ללא עוררין, היא עצירת פנדלים: במהלך הקריירה שלו עצר קורנפיין 17 בעיטות פנדלים מתוך 68 בעיטות למסגרת שנבעטו כנגדו, והוא מדורג ראשון בהיסטוריה של ישראל, הן במספר העצירות והן באחוזי ההצלחה. במהלך הקריירה שלו זכה ב-3 אליפויות וגביע הטוטו אחד - כולם במדי בית"ר ירושלים.

אז כן, איציק קורנפיין פרש סופית ממשחק פעיל. לעולם כבר לא נראה אותו בין הקורות של בית"ר ירושלים, ולעולם כבר לא נשמע את הכרוז בטדי צועק לנו: "מספר 1 בשער, הקפטן, איציייייייקקקקק..." כדי שכולנו נענה: "קורנפיין!". זוהי ללא ספק סיומה של תקופה, בה עבר איציק הכל בבית"ר - אליפויות, הצלחות, מאבקי הישרדות, נצחונות גדולים, תבוסות, מה לא. אפילו מספר תסרוקות עבר איציק במהלך השנים הללו, ועדיין: שיער ארוך או שיער קצר - איציק בכל השנים האלה, היה בית"ר, ובית"ר הייתה איציק. קורנפיין פורש, אבל הזכרונות תמיד יישארו עמנו, ובכדי להנציח לפחות חלק קטן מזכרונות אלו, החלטנו בבית"ר.נט לערוך קליפ עם חלק מרגעיו הגדולים של איציק קורנפיין במדי בית"ר ירושלים, כמזכרת עבורו ועבורנו. ברגע שהוחלט על הכנת קליפ, לא היה לי, כותב שורות אלו, כל ספק איזה שיר צריך להתנגן ברקע. בחרתי בשיר של אביבה אבידן - "איש יקר שלי" (לקריאת מילות השיר - לחץ כאן). גם כי איציק הוא האיש היקר של כולנו, וגם בגלל המשפט המרכזי בפזמון השיר שאומר - "זה הזמן לומר לך תודה". ואכן, ברגע הפרישה של איציק, צריך להשאיר את העצב והאכזבה שיש לכולנו בצד, ופשוט לומר לו - תודה. על הכל.

להורדת הקליפ לחץ כאן.
לצפיה ישירה בקליפ דרך Youtube
לחץ כאן.



שלח לחבר לסלולרישלח לחבר לסלולרי